קנג

בעבודה שבלב זו תפלה¹⁴⁶ להתבונן בענין אלקי בבריאה יש מאין ובהשגחה פרטית. ונשמה במוח שהו"ע היגיעה בתורה שמניח כל שכלו בזה ויודע שזהו חכמתו ורצונו ית' ולומד פנימי' התורה בעיון רב להיות הענינים מושגים ונתפסים בשכלו היטב ופועל בו התעוררות טובה בבירור וזיכוך מדותיו הטבעים לשנות הרגילות שלו ולהתקרב אל הוי' בתפלה ונעשה יקר אצלו קיום מצות ה'. דכ"ז הוא בכחות נפשו המלובשים באברי הגוף הניזונים מהמאכלים שהוא אוכל, שבהן ועל ידן מתחזק קישור וחבור הנפש עם הגוף, וכאשר בכח האכילה ההיא הוא לומד ומתפלל בכל לבבו ובכל נפשו ומקיים מצות ה' הנה עי"ז מתבררים הניצוצות שבהמאכלים ועולים ונכללים בקדושה ומוסיפים אור¹⁴⁷. דכ"ז הוא כאשר המאכל הוא מותר ע"פ תורה. אבל מאכלות הבלתי ברורים בהיתר גמור ע"פ התורה בי"ש¹⁴⁸ ברורה הנה הגם שלומד ומתפלל בכח האכילה ההיא אינה עולה ונכללת בקדושה. דהנה ארז"ל (יומא דע"ב ב') אריב"ל מאי דכתיב¹⁴⁹ וזאת התורה אשר שם משה וגו', זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה. דזכה היינו כאשר לימודו בתורה הוא זכה וברורה ביראת ה' דאז הנה כל הוראותיו הם ע"פ תורת ה', אז הנה כל הדברים שמשתמש בהם ע"פ הוראותיו נעשו לו סם חיים. ואם לא זכה הנה הגם שלומד תורה אבל הוא אצלו כמו ידיעה שכלית בלבד ושוכח ח"ו על נותן התורה שזהו חכמתו ורצונו ית', ובכח חכמתו ממציא סברות שונות אבל אינם זכים בהבהירות דיר"ש, אז הנה הפסקי הלכות ח"ו נעשה לו סם מיתה. וכמו בגשמיות דכאשר אוכל מאכל טוב מתחזקים כחותיו, וכאשר אוכל מאכל רע אז נחלה ר"ל. וזהו בחמר ובלבנים דק"ו וג"ש הם השגות שכלים, וגם זה הנה ע"פ התורה הוא רק דוקא כאשר הם ע"פ קבלה איש מפי איש. וטעם הדבר הוא לפי שהשכל שבתורה הוא שכל אלקי והוא בא רק בקבלה. וכל ענין היגיעה בתורה הוא להיות דברי התורה חקוקים במוחו ולבו והיינו שיהי' כלי אל התורה. וזהו ובלבנים ליבון הלכתא. וכל ליבון הוא ע"י אש. דזהו אש התפלה להלהיב את לבבו באהוי"ר ולהתחנן אל ה' כי יזכה לתורה.

וזהו דכתיב (דברים ח ג) כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם. לחם הוא תורה וכמ"ש (משלי ט ה) לכו לחמו בלחמי. והם ההלכות. ומוצא פי הוי' האגדות שהם פנימי' התורה. דהנה כתיב (שה"ש ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פלגשים ועלמות אין מספר. אחת היא יונתי תמתי וגו'¹⁵⁰ וארז"ל (מד"ר במקומו) ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות של הלכות, ושמונים פלגשים אלו פרשותי' של תו"כ, ועלמות אין מספר אין קץ לתוספתות, דכ"ז הוא בגליא שבתורה ויסוד הכל הוא אחת היא יונתי להיות כלי אל הוי' אלקינו הוי'