תקכז

שהעצמות להיותו עצמי ה"ה כל יכול. דהנה ביכולת יש כמה דברים שהן הפכים זמ"ז, והיינו דלבד זאת שיכולת הוא בב' תנועות שהן בעצמן הפכים זמ"ז, כמו ביכולת דאור ענינו שביכולתו להאיר וביכולתו שלא להאיר, הנה עוד זאת הרי יכולת ענינו שבא בשני פעולות הפכים, וכמו היכולת במדת החסד, דיש בזה בב' אופנים, הא' הוא באופן שהוא בתנועה אחת שביכולת דחסד, והוא להיטיב ולעשות חסד עם זולתו*. אמנם בזה גופא יש בה ב' אופנים, הא' שהוא בטבעו איש החסד וחפץ לעשות חסד עם זולתו אבל הוא בטבעו קר, וכל קרירות הוא הוראה על העדר החיות, וגם בזה הנה הגם שהוא חפץ חסד ברצונו ובלבו, אמנם מצד הקרירות שלו, הנה יופסק השפעת חסדו מאיזה מניעה גם קלה, וטעם הדבר כי נחלש כחו הבלתי חזק מפני טבעו הקר בכל הענינים, ולזאת הנה גם במדת חסדו הרי בלתי מתחזק בטבעו לעשות זה החסד כמו שהוא באמת בחפצו ורצונו. וכמו שאנו רואין במוחש בטבעי בנ"א דיש כמה ענינים שחפצים ומשתוקקים בזה שהם כוספים לעשות, אך להיותם חלושים בדעתם וקרים ביותר הרי חפצם ותשוקתם אינו בא אל הפועל, ואם הוא בא אל הפועל הוא רק במקצת לבד מכמו שהוא בחפצם, גם עלולים הם להתפתות בנקל. וכן הוא גם במדת החסד דהגם שיש בלבו לעשות חסד ביותר מן המדה הבינונית והוא ער לעשות רוב טוב בהשפעה מרובה, מצד טבעו הטוב, אמנם מצד הקרירות והחלישות בטבעו אינו יכול לעמוד בתוקף ולהתגבר בפיזור הון רב בחסד מופלג כאשר עם לבבו. והב' מי שהוא חזק בכח טבעו הרי יוכל להגביר כח המדות והפעולות שלו בטבעיות, וגם מדת החסד יגבר בנפשו להיות החסד מתפשט ונמשך בלי שום מונע, ואחרים אינם יכולים לפתותו כי אינו שומע למנגדים לחפצו כלל וכחו גדול לעמוד נגד כל מונע שלא יופסק חסדו, וטעם הדבר הוא לפי שאינו מתחלש ונופל בטבעו לעולם, ולזאת הנה ביכולתו לעשות דבר גדול ונעלה בענין החסד, והיינו דמצד הכח והעוז שיש בו הנה ביכולתו לעשות ולפעול הרבה, אמנם כ"ז הוא היכולת בענין החסד. וכן יש יכולת בענין מדת הגבורה שהוא היפך החסד**, והם ב' פרטים הפכים. והב' הוא דהפכים אלו באים בענין אחד, וכמו בענין ההצלה, דכשאחד מציל את חבירו משונאו ורודפו עד שמוסר נפשו ממש ולוחם עם שונאו של חבירו, הרי בענין זה הוא התכללות שני המדות דחו"ג בתכלית התוקף. והדוגמא מזה למעלה הוא כמו בענין קריעת י"ס, כמ"ש⁴⁰ ימינך הוי' נאדרי בכח