תקא

לעורר על התשובה, וכאשר בני אדם אינם שומעים כרוזי הב"ק מהו תועלת של ההכרזה. אך הענין הוא²⁰ דהנה זה מה שבנ"א אינם שומעים ההכרזה של הב"ק הוא רק בחלק הנשמה שמלובש בגוף, שחומריות הגוף וגסות הנה"ב מעלימים ומסתירים על אור הנשמה, ונוסף לזה ההמשכה לעניני עולם וטרדות שונות מגדילים ומחזקים את ההעלמות וההסתרים, ובפרט באלו שהדרכתם היתה בלא השגחה של יראת שמים ובהנהגה של קרירות, שעניני גשמיות העולם פועל עליהם ביותר שמתעבים ונעשים חומרים ביותר, ומפני זה אינם שומעים הכרוזים העליונים, אבל באמת הנה אין זה שאין שומעים הכרוזים שלמעלה אלא הוא לפי ששומעים ענינים אחרים ומקושרים בהם בהתקשרות עצומה לזאת הוא כאלו אינו נרגש, והיינו דהתקשרות החומרית מתגבר על ההרגש הרוחני, והמשל כמו שאנו רואין במוחש בטבע בנ"א דכאשר הוא טרוד באיזה ענין ושקוע בו במאד הרי יכול לעמוד יום ויומים בלא אכו"ש ושינה, וכאלו שכח עליהם לגמרי דבזמן טרדתו אינו חפץ לאכול ולשתות, דבאמת הרי אין זה שלא חפץ לאכול ולשתות, אלא להיותו קשור מאד בטרדתו הגדולה הרי לא הרגיש כלל בכוסף והכרח האכילה ושתי', וכן הוא ברוחניות דגודל עוצם ההתקשרות בהחומריות מתגבר על ההרגש הרוחני שישנו בכאו"א מישראל.

קיצור. יבאר דגם בבעלי תאוה ושקועים בחיים בשרים הרי בפנימיותם יש יוקר של תורה אלא שהסביבה והנהגותיהם מנוולתן, וימשיל העדר הרגשת כרוזי התשובה להטרוד שאינו מרגיש כוסף האוכל מפני שקיעותו בטרדתו, ולכן העדר ההתעסקות בתו' עלבון שגורם ירידה בכל הסוגים.

ענינים. יב סביבה, א) מרומם ומועיל, ב) מוריד ומזיק. יג משל מטרדה. יד העדר ההתעסקות בתורה גורם ירידה בכל סוגי בנ"א.

ו) וזהו דכתיב (שה"ש ה' ב') אני ישנה ולבי ער וגו' דכל אחד ואחד מישראל לפי מעמדו ומצבו בלימוד התורה בקיום המצוה וביראת שמים, אם כי בכחותיו הגלוים הוא אינו כדבעי למהוי אבל לבו ער וכדאי' במד"ר במקומו אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע, אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמילות חסדים, אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, דאני ישנה אי' בזהר²¹ בגלותא דזמן הגלות נמשל לשינה דכל הכחות והחושים הם בהתעלמות ובהעלם, אבל ולבי ער, דנקודת הלב שהוא נקודת היהדות הוא ער, רק שצריכים לעוררו ולהוציאו מן ההעלם אל הגילוי והוא ע"י הסרת ההעלמות והמניעות ועיכובים, וכתיב²² כי נר מצוה ותורה אור וגו' והנה²³ בנר יש ג' דברים²⁴ שמן ופתילה ואור, דהאור בא ע"י האש הנאחז בהפתילה