תצ

בכל פרטיו, ומ"מ אינו ענין ההתאמתות עדיין, וכידוע דהתאמתות הוא פנימית החכ', ובעת החלום הוא ההתאמתות ביותר, אַז עס איז אַזיי אָהן אַ ספק, ובדוגמא כזו יובן ההפרש דזמה"ג לזמן המקדש, דבזמן הבית כשהי' גילוי אלקות הנה גם הכחות דנה"א היו בהתגלות, שהיתה הבנה והשגה טובה באלקות דזהו"ע השמיעה והראי', דשמיעה היא השגה וכמ"ש⁵¹ דבר כי שומע עבדך דפירושו מבין ומשיג⁵², והראי' הו"ע ההתאמתות, והיינו דכל ענין אלקי בידיעת התורה בקיום המצות ובעבודה שבלב הי' זה בהנחה טובה ובהשגה טובה שהי' נקלט בכי טוב, עס האָט זעך גוט אָפּגילייגט און גוט צו גינומען, דיש מי ששומע דבר שכל ובעת שהוא שומע הרי הוא מבין אותו בטוב, ולאחר ששמע כבר שוכחו כי אין הענין נקלט אצלו, והעיקר הוא הקליטה כי ענין הקליטה הוא שהדבר נשרש בו דזהו"ע השמיעה, ועיקר ההבנה הוא בההתאמתות שהו"ע הראי' דחכ', שרואה בעין שכלו שהענין הוא כן, ובזמן הבית שהי' גילוי אלקות הרי אז לא הי' שליטה להרע, משא"כ בזמה"ג שהוא שינה, דהכחות דנה"א הן בבחי' התעלמות שלא יש בחי' הראי' באלקות, וגם ההשגה אינה השגה אמיתית, ה"ז בבחי' מ"ם פתוחה.

קיצור. יבאר דיתרון האדם בהתגברות הצורה על החומר, מם פתוחה בעבודה, כשהניצוץ אלקי במאסר במחשבת אדם ותחבולותיו זמה"ג, שינה, הכחות בהתעלמות, חלומות, בחלום, א) השקר נדמה לאמת, ב) תוקף ההתאמתות, מ"ם סתומה התגלות כחות הנשמה בהשגה והתאמתות אלקי, שמיעה השגה, ראי' התאמתות, בזה"ב הי' אלקות בגילוי.

ענינים. ו מם פתוחה וסתומה, א) בכחות ב) בעבוד'. ז חלום, א) שקר נדמה לאמת, ב) ודאית. ח זמה"ג וזה"ב.

ד) והנה בספירות העליונות הנה עיקר ענין מ"ם סתומה הוא בבחי' בינה⁵³, ובנשמה הוא בבחי' פנימית המוחין ופנימית המדות, וכאשר נמשך מבחי' שכינתא עילאה בבחי' שכינתא תתאה אז גם המל' היא בבחי' מ"ם סתומה⁵⁴, ואזי הנה גם הניצוץ אלקי המלובש בגוף פועל להיות יתפרדו כל פועלי און שמבער ומכלה כל הרצונות זרות, דהנה כתיב (תהלים ע"ג כ"ו) כלה שארי ולבבי, צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, וכתיב (שם פ"ד ג') נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות הוי' לבי ובשרי ירננו אל אל חי, דבשם כָלָה יש ב' פירושים⁵⁵, הא' מל' כליון שמכלה ומבלה