שעא

באריכות³⁴ ההפרש בין גדולה לחסד, דגדולה הוא שהחסד הוא בא בריבוי השפעה ביותר ונמשך לכל בלי שום הבחנה בין טוב וראוי לרע ובלתי ראוי, וכן מדת הגבו' הנה מצד עצמה הוא הדקדוק ביותר, וכמ"ש (איוב ט"ו ט"ו) ושמים לא זכו בעיניו, דארץ ושמים הן גשמית ורוחנית, הנה מצד דקדוק הגבורה, הרי גם מה שהוא רוחניות וזך גבי ובערך הנבראים, הנה בעיניו ית' לא זכו כלל. והנה בהשפעה כזו כמו שהיא מצד עצם מדת החסד להשפיע גם לרעים כמו לטובים, הרי אז הי' קיום להרע, ואין זה כפי הכוונה העליונה, שהרי הכוונה הוא להיות³⁵ דזה מה שהקלי' ח"ו מקבלי' איזה יניקה, שע"ז כתיב³⁶ חיל בלע, מה שהקלי' וסט"א יונקים מן הקדושה, יהי' יקיאנה ע"י בירור הניצוצות, וכתיב³⁷ ואת רוה"ט אעביר מן הארץ, שהוא ע"י העבודת³⁸ התחתוני' בעבודת הבירורים, ואם הי' ההשפעה באופן הנ"ל הרי אז לא יהי' כפי הכוונה האמיתית. וכן בההנהגה כמו שהיא מצד עצם מדת הגבורה שהוא לדקדק ביותר, הרי לא יהי' כפי הכוונה האמיתית, שהרי אז הי' ח"ו מניעת ההשפעה גם לטובי' וראוים, ועוד זאת שלא הי' נשלם הכוונה בענין הבירורים, שהרי הניצוצו' דקדושה נפלו בנוגה, וא"כ הלא צ"ל הבירור בק"נ כדי להוציא את הניצוץ הטוב, ויש בירורים גם בחלקי הרע שמעורב בהם טוב ומתבררים ע"י התשובה|14, ומצד הגבו' הרי כל מה שאינו טוב גמור הרי צ"ל הדחי' לגמרי, וא"כ יהי' נדחה גם הניצוץ דקדושה, והרי אין הכוונה כן כ"א שיהי' בירורי הניצוצות, ואשר ע"כ צ"ל המשכת המוחין במדות שיהיו המדות ע"פ המוחין, שהחסד יהי' בהגבלה ותהי' ההשפעה למי שראוי, וכן הגבו' תהי' בהגבלה, דמה שיש חלקי הטוב צ"ל הקירוב לבררו ולזככו, והיינו שיהי' התכללות המדות, דזהו מה שנתחדש בבחי' התיקון שיהיו המדות ע"פ המוחין דוקא, דבתהו³⁹ היו המדות עצמיים וטבעיים, שהחסד הי' בבחי' א"ס וכן הגבו' הי' בבחי' א"ס, וכאשר הי' גילוי החסד הנה אז לא הי' אפשר להיות גילוי הגבורה, וע"כ הי' בהכרח שיתבטל מדת החסד ואח"כ הי' גילוי הגבו', ולכן כתיב בהו וימלך וימת⁴⁰, שהם ב' קצות הפכי', דענין המלוכה הוא ממשלה בלי גבול ואפס זולתו, והפכו הוא מיתה שנשכח וכאלו לא הי' כלל, אבל בחי' התיקון הוא שיהיו המדות ע"פ השכל, וכאשר החסד הוא ע"פ המוחין ה"ה בא בהגבלה כמה שיהי' החסד ובאיזה אופן שיהי', וכן במדת הגבו', דאז הוא התכללות המדות חו"ג וכן שארי המדות. וטעם הדבר הוא לפי כשהמדות באים ע"פ המוחין,