שסא

ובשביל התורה³¹, ולכן כשבא נכרי זה ובקשו שילמדנו התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת, היינו שלא הי' כוונתו כפי אמיתת ענינה של תורה, ולכן³² שמאי דשרשו מהגבו' היתה גם הטיית שכלו לגבו' ודחפו באמת הבנין, פי' דבלימוד תורה בכוונה כזו הרי לא יביא שום תועלת³³, אבל מכיון שבא לפני הלל, דשרשו מהחסד, היתה גם הטיית שכלו לחסד דמשו"ז גיירי', וגם הלל הי' בספק אם כדאי הוא כן, ומ"מ מפני עצם הטייתו לחסד קירב אותו וגיירי'. וזהו שא"ל דעלך סני לחברך לא תעביד, דלכאו' א"מ³⁴ דהול"ל ואהבת לרעך כמוך³⁵, וכר' עקיבא (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד) דזה כלל גדול בתורה, ומפני מה א"ל דעלך סני וכו', והתחיל מדבר של שלילה, ואם הי' אומר לו ואהבת לרעך כמוך הרי הוא דבר של פועל. אלא הענין הוא, דגם הלל הסתפק בזה שהי' מסופק שמאי, לפי שהלל עם היות דשרשו מהחסד אבל הוא חסד דתיקון דכלול מגבו' וכו', לכן א"ל בדבר שהוא גם לפי מצבו בהוה. ובזה יובן ב' הפירושים שברש"י³⁶, א' אל תעבור על דבריו כו', [ב'] חברך ממש גזילה וכו', שבזה מחוייבים גם הם. והתחיל בלשון שלילה, דההתחלה הוא בריחוק מהרע ואח"כ בקירוב אל הטוב, וכמ"ש³⁷ סור מרע תחלה ועשה טוב.

והנה עם היות דזה מי שהוא במדת החסד הנה גם הטיית שכלו הוא לחסד, מ"מ כאשר השכל מנהיג את המדה, הנה אז לא יהי' מדת החסד לכולם בשוה, דמי שהוא ראוי הנה יהי' השפעת החסד לפי הראוי לו, ולמי שאינו ראוי כ"כ לא תהי' ההשפעה כ"כ, ומי שאינו ראוי כלל גם החסד מסכים לשלם לרשע כרשעתו, והגם דמצד מדת הטוב הוא להשפיע לכל, ומ"מ הנה המוח שליט על הלב³⁸ להפוך המדה כחיוב השכל. וכן הוא גם במדת הגבו', כמו מי שהוא איש אכזרי ה"ה באכזריות גם לטובים וראוים, והיינו דכשם מי שהוא איש טוב בעצם הרי הוא רואה בכל אחד הטוב שבו, ער זעהט אַלץ דיא גוטע ואָס יענער האָט, הנה כמו"כ במי שהוא אכזרי בטבעו הוא רואה החלק הלא טוב שבהזולת, ער זעהט אַלץ דיא ניט גוטע, ולפעמי' עוד מגדיל בזה מפני טבעו הבלתי טוב והקשה בעצם הנק' אדם קשה, ואדם קשה מביט על כל אדם, מלבד על עצמו, ועל כל דבר בתוקף, אַ האַרטער מענטש קוקט אייף אַלעמען (אַ חוץ זיך) און אייף אַלץ זייער שטריינג און האַרט, ומ"מ כאשר יהי' העבודה דמוח שליט על הלב, יהפוך את המדה, דמי שהוא ראוי לטוב גם הוא מסכים להשפיע לו רוב טוב, וזהו"ע המשכ' המוחין למדות, שהו"ע