שכח
העליונה ית' שגזרה ירידת נפש זו בעולם, ומה שיהי' ענינה בירידתה למטה, שלפי אופן זה נותנים מלמעלה גילוים מיוחדים בסגולת153 כל נפש ונפש, והיינו דהנפש עצמו מכיל כל הסגולות בסגולת154 הכחות, ורק שהם נעלמים בההעלם עצמי דנפש, וביניהם ישנם סגולות כאלו שהם בגילוי יותר. וכמו שאנו רואים בחוש דישנם חכמים ובעלי שכל מרובה שהם מסוגלים רק לחכמה פרטית, דבאותה החכמה ישכיל השכלות נפלאות ועמוקות ובחכ' אחרת אין לו גם מבוא, והבנת כל סברא בחכמה האחרת בא לו ביגיעה עצומה155 כמו איש פשוט ממש. ועם היות דכל גילוי כח הוא על ידי יגיעה דוקא, וכנ"ל בהפרש ענין הגילוים וכחות, א"כ מהו ההפרש בין הסגולות שהם בגילוי לסגולות הנעלמות. אך הענין הוא, דבהסגולות הגלויות כל היגיעה הוא בכלי המוח ובגילוי156 הנעלמות עיקר היגיעה היא בכלי השכל. ובהיות שהרוחניות דנפש הוא הסיבה אל הגילוי דהרהור באופן כזה דוקא, ולזאת הנה הגם דבגוף ועצם המציאות דהרהור מה שהוא באופן כזה אין בו שום הפרש מכמו שהוא בשאר האופנים, אבל הוא חלוק בעצם מהות מציאותו משאר האופנים במה שהוא מהות גילוי גם בהיותו כלול בעילתו, והיינו דמציאותו הוא מציאות ההשכלה ההיא רק באופן אחד157 מכמה האופנים, אבל מהותו הוא גילוי, ובזה הוא שמשתנה158 משאר האופנים. ובדוגמא כזו יובן במדות המשלימים פרצוף המוחין שהם המציאות159 דמוחין עצמם ואינו אלא רק מה שחלק זה שבהמוחין160 עצמן משתנה ממהות העלי' למהות הירידה, דעלי' וירידה הם גדרי|20 המוחין והמדות, דגדר המוחין העלי' למה שלמעלה יותר, וגדר המדות הירידה למה שלמטה הימנו. וא"כ מובן דאין זה עדיין הטעם של המדה כי עודינה בעצם פרצוף השכל עדיין, ולכן הנה בטעם של המדה שהוא מפרצוף המדה הרי השגת עצם הדבר מתעלם בזה ואינו נשאר רק הטעם בקצרה, אבל בההטי' עדיין מאיר אור השכל היינו השגת הענין, ואדרבא כמו161 שהיא בתוקף ההשגה ה"ה בא אל המדה, ואין המדה מבלבל אל ההשגה, דזה עצמו הוראה דכינוי תואר מדה אינו אלא רק שם המושאל דמדה, דהנה אנו רואים דבשעת השגת הענין ה"ה למעלה מהמדה הבאה מזה, והראי' דבאם שבשעת162 השגתו יתקרב אל המדה הבאה מהשגה זו ה"ה מבלבל לו אל ההשגה ומתעלם אצלו ההשגה בעת ההיא, והטיית המוחין אל המדות שהוא שם המושאל דמדות הרי אין המדות מבלבלים כלל אל המוחין, והיינו דגם בההטי' אל המדות
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.