רס

שהחשך יהי' בבחי' אור, וזהו פעולת האור שמאיר את החשך עד שהחשך יהי' בבחי' אור, שיש בזה יתרון גדול מפני קדימת החשך בשרשו הגלוי, וזהו הטעם שברישא חשוכא בכדי שמזה עצמו יומשך האור אח"כ, וזהו ג"כ מה שהתהו קדם לתיקון שהי' בונה ע"מ לסתור וסותר ע"מ לבנות⁹⁹, והיינו מפני שתהו קדם לתיקון כקדימת החשך לאור, הנה הוא בא תחלה לבחי' התקון בכדי שהחשך דתהו יהי' בבחי' אור, דזהו כל העבודה דעולם התקון בריבוי הכלים לבחי' האורות הנעלים דתהו, וכמו שהוא בעולם הנה כמו"כ הוא בנפש בעבודת האדם שע"י עבודתו בתומ"צ ובעבודה שבלב ועם הלב ישים החשך לאור, ויוציא גילוי האור מהעלם החשך.

וביאור הענין הוא, דהנה אי' בזח"א ד"ד ע"א תתאין דמיכין סתימין בחוריכון אתערו, מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא, וטעמין מרירו למתקא, עד דלא ייתון הכא, תתאין כו' אותן שהשינה סתום בנחיריכם הקיצו משינתכם¹⁰⁰, והיינו אלו המתענגין בחיי עולם ועוסקים בעניני גופם התעוררו לעבודת השי"ת, ומה היא העבודה די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למתקא. ולהבין ענין העבודה דמהפכן חשוכא לנהורא וטעמין מרירו למתקא¹⁰¹, הנה כתיב|34 ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה שצ"ל ד' לשונות אלו אור ויום ולילה וחשך, דלכאורה הנה אור ויום הוא דבר אחד, וכן חשך ולילה הוא דבר אחד, אך הענין הוא, דהנה אור וחשך הן בחי' חסד וגבורה¹⁰², אור הוא בחי' חסד וכמ"ש¹⁰³ וירא אלקים את האור כי טוב וכתיב¹⁰⁴ כי טוב חסדך, וחשך הוא בחי' דין דגבורה ולכן הנה ביום השני דשימ"ב לא נאמר בו כי טוב, ובספירות העליונות הנה יום ולילה הוא בחי' ז"א ומלכות¹⁰⁵, דז"א נק' יום וז"א עיקרו בחי' חסד וכמ"ש¹⁰⁶ זכר חסדו, ומל' נק' לילה דספי' המל' עיקרה בחי' גבורות, ועלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה¹⁰⁷ לכן הנה כמו"כ למטה בעולם קרא הקב"ה לאור דחסד שיאיר ביום כמ"ש¹⁰⁸ חסד אל כל היום, וזשארז"ל (ב"ב דט"ז ע"ב) אידלי יומא אידלי קצירא (הוגבה שמש כשהחמה זורחת מיקל החולי, רש"י) שהוא בחי' האור שמאיר ביום שהוא מצד החסד שמרפא וכמאמרז"ל (נדרים ד"ח ע"ב) חירגא דיומא מסי, ופרש"י זיהרא דשמשא, אמנם בלילה