קצח

שלמטה הוא מבחי' מל' דעולם העשי' הרוחניות, ומל' דעשי' הוא ממל' דיצי', ומל' דיצי' מברי', ובריא' מאצי', ושרש האצי' הוא למעלה מאצי' בפרצופים העליונים, דכ"ז הוא לאחר הצמצום, עד דשרש כולם הוא מבחי' מל' דא"ס מקור כל העולמו' והנבראים, דבחי' מל' דא"ס הוא האור שהוא בבחי' א"ס. א"כ מובן שהוא ירידה והשפלה גדולה לגבי האור שהוא בבחי' א"ס, דהאור הוא כמו העצם ממש שהוא בבחי' א"ס ממש בא ונתצמצם כ"כ עד שיהי' מקור למציאות יש ובע"ג, הנה ירידה זאת והשפלה זו הוא בשביל תכלית, והתכלית היא הכוונה העליונה. וזהו דכתיב²⁷ בראשית ברא אלקים, דאלקים הוא מדת הדין והצמצום, הנה צמצום זה הוא בשביל בראשית, ואמרז"ל²⁸ בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראת ראשית. דהנה כתיב (דה"א ד' כג) המה היוצרים וישבי נטעים וגדרה, עם המלך במלאכתו ישבו שם, ואמרז"ל (מד"ר בראשית פ"ח פיסקא ו²⁹) עם המלך ממ"ה הקב"ה ישבו נפשות של צדיקים, שבהן נמלך הקב"ה וברא את העולם, והיינו דההמלכה על בריאת והתהוות העולמות הי' עם נשמותיהן של צדיקים, והוא מפני שישראל עלו במח'³⁰, דמחשבה זו היא מח' עצמית שלמעלה גם מבחי' מח' כללית. וכמו עד"מ באדם למטה יש כמה מדרי' במח'³¹, מח' שקדם אל הדיבור, דמח' זו היא כלל אל הדיבור, דמה שבא בדיבור בריבוי צירופים ה"ז בא במח' אחת, ויש מח' שלמעלה מזה ששייך אל הדיבור, והוא מדרי' מח' עצמה, ויש למעלה מזה והוא מחשבה עצמית, ובה גופא ב' מדריגות, הא' כמו שהוא במהות עצמו חושב בדבר הנוגע לעצם מהותו, והב' כמו שהוא חושב בדבר הנבדל ממנו, ומ"מ הוא עצמו החושב, והיינו שהכל הוא מח' עצמיות מה שאינו שייך אל הזולת, רק ההפרש הוא כמו שחושב אדות עצמו, או שחושב אדות דבר הנבדל ממנו. שהדוגמא מזה יובן למעלה דמח' הקדומה דפרצוף א"ק שהיא מח' כללית שכוללת כללות ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד³² וכולם נסקרים בסקירה אחת³³, וגם מח' זו היא בבחי' שייכות אל העולמו' שה"ה מחה"ק על העולמות³⁴, וענין ההמלכה היא אם יהי' הרצון והמח' על העולמות, א"כ הרי במי שנמלך עמהם כבי' היינו נשמות הצדיקים ה"ז למעלה מבחי' המח' השייכה אל העולמות אפי' במדרי' היותר עליונה³⁵. וזהו ישראל עלו במח',