קכו

נושאים את הכסא עם דמות האדם שעל הכסא לאוא"ס דכי³⁰ לא אדם הוא. וכמו"כ יובן במעהמ"צ דדוקא ע"י נש"י נעשה המצוה, דכשישראל מניח תפילין אז נמשך בה רצה"ע³¹, וכמו"כ הוא בכל המצות, דעי"ז שישראל מקיימין את המצוה נעשה המצוה, וכמארז"ל³² ע"פ³³ מגיד דבריו ליעקב וגו' מלך ב"ו מצוה לאחרים לעשות והוא אינו עושה, אבל הקב"ה מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות, דע"י מעשה זו נעשה מצוה. וזהו דכתיב³⁴ קדש ישראל להוי' ראשית תבואתה, דנש"י נקראים ראשית תבואתה, דבתבואה יש תבואת כרם ותבואת שדה, דהמצות נקראים פירות וכמארז"ל (סוטה מ"ו ע"א) מאי פירות כו' מצות. והנה בפירות הרי עיקרן הוא הכח הצומח, והגם דלאחר שנצמחת הפרי אז הרי הפרי הוא העיקר, הנה לבד זאת אשר בלתי כח הצומח לא הי' מציאות הפרי כלל, א"כ הרי עיקר סיבתה הוא כח הצומח, הנה לבד זאת הרי עיקר הפרי הוא הטעם של הפרי והכח המוליד שיש בה, שבזריעתה יוצמח עוד פרי. וכן הוא בענין המצות שנקראים בשם פירות שהוא הטעם והענג שבמצוה והחיות פנימי, דער געשמאַק פון אַ מצוה, שהוא הלחלוחית שבמצוה, והיינו קיום המצות בהידור של יראת שמים, דאז מתעורר כח הצומח שבמצות, והוא מה שמצוה גוררת מצוה³⁵, וכתיב³⁶ אור זרוע לצדיק וגו' וכמאמר³⁷ זרע הקב"ה את התורה והמצות, וזריעה זו היא בנש"י דוקא, דישראל הן בחי' ארץ חפץ וכמ"ש³⁸ כי תהיו אתם ארץ חפץ, שהן ארץ הראוי' לזריעה, וזהו קדש ישראל לד' ראשית תבואתה, דישראל נק' ראשית תבואתה לפי שהמשכת בחי' רצה"ע שנמשך במעהמ"צ הוא ע"י נש"י דוקא. וזהו מעלת המרכבה שע"י דוקא נמשך בחי' רצה"ע. וזהו שאמר רבינו נ"ע שאברי גוף האדם המקיימים המצוה הם נעשו מרכבה, היינו כמו האבות³⁹ הן הן המרכבה כו' שע"י נמשך הרצה"ע. וזהו"ע שהמצות נק' רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא שבהם מלובש רצה"ע ממש, והאדם העושה המצוה נעשה מרכבה לרצה"ע, דהיינו בחי' מרכבתא עילאה, בחי' ביטול במציאות ממש. משא"כ בכללות העולם, אפילו עולמות דקדושה שהן בטלים ג"כ, אך זהו בבחי' מרכבתא תתאה, שהו"ע ביטול היש.

והנה היחוד דתורה הוא כדאי' בזהר|10 דאורייתא וקוב"ה כולא חד ממש, שהוא מצד עצמו יחוד נעלה יותר מכמו יחוד האברים. דהנה אי' בהקדמת ת"ז⁴⁰