ע

השתלשלות דאבי"ע, היינו שלא הי' באופן מהות ומציאות שהן עתה, ולא הי' בהם מעו"מ, שהי' הכל שוה³³¹, ואור זה הי' ממלא כל החלל בבחי' השפעה וגילוי, ולזאת הוצרך המאציל העליון ב"ה לצמצם אור זה בבחי' צמצום והסתלקות בעצמותו, והוא מה שהאור נכלל בהמאור, והוא הנק' מקום פנוי, ויומשך אור שבבחי' הארה לבד שיהי' בערך להיות בחי' מקור לעולמות, ומ"מ נמשך בעולמות גם בחי' אורות מקיפים, שזהו גילוי בחי' אור עצמי שלמעלה מבחי' התלבשות בעולמות.

קיצור. יבאר כי יש רצון המוחלט ורצון הבא בהתעוררות, שבהכרח יש בהעלמו ציור מה הוא רוצה, ובו, א) רצון נעלם ופשוט, ב) גלוי כמו כולל, והמשל מבנין בית, א) מוחלט, בלי פועל, ב) נעלם, ג) גלוי כללי, ומסביר כי הנעלם הוא רק סיבה להגלוי, והדוגמא למעלה טה"ע וטה"ת³³².

ענינים. ה רצון, א) מוחלט, ב) נעלם, ג) גלוי. ו רצון הנעלם הוא רק סיבה להגלוי. ז רצון אינו נתפס במה שרוצה. ח טהירו עילאה רצון הנעלם. ט טהירו תתאה רצון כללי.

כח) והנה כוונת המאציל ב"ה בענין הצמצום א"א לומר שהכוונה הוא בבחי' סילוק האור ח"ו, כי איזה תכלית יש בבחי' העדר האור והגילוי, והרי במדרי' שלאחר הצמצום כתי'³³³ לא לתוהו בראה כי לשבת יצרה, דעולם התוהו שהי' בחי' סילוק האור, אין זה כפי הכוונה האמיתית, כ"א הכוונה האמיתית היא בבחי' התיקון דלשבת יצרה בבחי' גילוי אור, וא"כ א"א לומר דכוונת הצמצום הוא שיהי' סילוק האור ח"ו, אלא דכוונת הצמצום הוא שהאור הזה יבוא אח"כ במדה וגבול, והוא ע"י בחי' הרשימו שנשאר בחלל זה לאחר הצמצום. וענין הרשימו היינו בחי' כח הגבול שבא"ס, כי הוא ית' כל יכול ויש בו גם כח הגבול, וכמ"ש העה"ק ש"א פ"ח³³⁴ דא"ס הוא שלימות מבלי חסרון ח"ו, וא"ת שיש לו כח בל"ג ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו, אלא כשם שיש לו כח הבבע"ג, כן יש לו כח הגבול כו', ושם כ' זה לענין הספירות שהן בחי' כח הבל"ג וכח הגבול, שהכוונה הוא על או"כ דאצי', ומכ"ש שהוא כן באוא"ס עצומ"ה שיש בו גם כח הגבול, וזהו בחינת הרשימו שזהו ע"ד בחי' אותיות, וכמא'|69 גליף גליפא בטה"ע, דפי' גליפא ל' חקיקה³³⁵, והיינו חקיקת האותיות שבאוא"ס שלפני הצמצום, ונק' בשם חקיקה להורות על העדר