נא

המצות מעשיות בפו"מ, ובמדות טובות בפועל, אמרי הכי מחיי' החיים²⁴⁴ יתן לך חיים ארוכים, דתכלי' הכוונה הוא שיהי' הגילוי דחיי החיים בהחיים דעולם. וזהו את החיים ואת הטוב, דגם חיי העולם יהי' במדריגת טוב שהוא בחי' חיי החיים, אבל גשמיות וחומריות העולם הם מות בעצם דכלה ונפסד, והתאוה גם תאות היתר הוא רע שגרוע יותר כנ"ל, וכאשר יתבונן בכ"ז הרי בודאי כי ימאס בדברים החומריים, ולא יחפוץ בכל הענינים²⁴⁵ הגשמיים, ויתעורר באהבה ורצון לד' לבדו, שהוא בחי' החיים והטוב, דאהבה זו עם היותה מדרי' גבוה ונעלית מ"מ נקראת נהורא אוכמא, וכנ"ל²⁴⁶ בהנר דהאור שהוא סמוך אל הפתילה, הנה הגם שהוא שורף ומכלה את הפתילה, דשריפת הפתילה ע"י האור הרי אין זה שמאבד את הפתילה, כ"א אדרבה שפועל ועושה להפך את הפתילה לאור המאיר, דבאור הנר הנה כשם שאי אפשר בלי שמן כך אי אפשר בלא פתילה, ואמיתת בהירת אור הנר הוא כאשר השמן ופתילה הם במזיגה והרכבה נכונה, ומשניהם כאחד הוא שבא האור בכלל, ובשניהם יחדיו תלוי בהירת האור ופעולתו להאיר, והעושה את הפתילה לאור, הוא האור הסמוך אל הפתילה, ובכ"ז הנה בהיותו סמוך אל הפתילה, והפתילה עצמה היא חושך, לזאת הנה הגם שהוא שורפו ומכלהו ומהפכו לאור נקרא נהורא אוכמא, הנה כמו"כ באהבה זו דהגם שהיא מדריגה גבוה, אמנם מאחר שבאה להאיר חשכת הגוף והנה"ט, ושיפעל גם בהנה"ב, דהרי עבודה זו אין זה עבודת הנשמה מצ"ע, דהנשמה היא חלק אלקה ממעל כנ"ל, והשגתה הוא בהאור וחיות אלקי שלמעלה מההארה האלקית שמתלבשת בעולם ושנעשה מקור להם, א"כ מובן שהאהבה הנעשה ע"י ההתבוננות בשרש ומקור העולמות, הרי אין זה עבודת הנשמה מצ"ע, כ"א הוא עבודת הנשמה להאיר את העולם, לזכך את הנה"ט, ולברר את הנה"ב, ולכן נקרא נהורא אוכמא שהוא אש שחורה.

קיצור. יבאר כי הטוב שבחיים הוא חיי הנשמה סוכ"ע, חיי הגוף והעולם ממכ"ע, גשמיות רע וחומריות מות, מות מנגד לחיי החיים ויבאר כי התאוה בכלל ואיסור בפרט ממית ומפריד מאלקות, לימוד התו' כדי לידע המצות ולקיימן כהלכתן דאז הוא טוב שבחיים, ויסביר דגם שמתבונן ובא לידי אהבה נקראת נהורא אוכמא²⁴⁷.

ענינים. ד תאוה מנגד לחיי החיים. ה בתו"מ מגיעים לטוב שבחיים.

כב) וביאור הענין הוא דהנה כתיב (ש"ה ב' ה') סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, ואי' במד"ר (במקומו פ"ב פיסקא י"ד) סמכוני באשישות בשתי אשות, באש של מעלה ובאש של מטה, ופי' במ"כ²⁴⁸ שאע"פ שהאש