תקמב

אמת, דאָס הייסט דעם איבערבראָך פון רע אויף טוב, דהבע"ת קודם ששב והיינו בעת סורו ר"ל מדרכי התורה והמצות הרי ענינו הוא מה שהוא בקשיות בעניניו הלא טובים, דזה מה שאינו מקיים מצות הוי' בהנחת תפילין, שמירת השבת, וטהרה, או מה שהוא עושה דברים אסורים אינו מצד הדעת שהתבונן בזה ושיקל בדעתו והחליט לעשות כן, אלא שבא מכמה סיבות צדדיות שמורידים את האדם ר"ל מדחי אל דחי עד שבא ר"ל לידי מצב כזה, ולבו קשה מאד, עס ווערט ביי אים ר"ל פאַרשטיינערט די האַרץ שלא להתפעל מכל ענין אלקי, וכאשר מתעורר רוח ממרום ושב אל הוי' הוא מתהפך מן הקצה אל הקצה אשר תמורת זה שהי' תחלה ברע הוא עתה בטוב וג"כ בחוזק ותוקף גדול, ומקיים כל מצוה בהידור במסירת נפש, ואינו מתפעל משום דבר המונע ומעכב אותו, וכמו שאנו רואים במוחש דהבע"ת כל ענינם הוא בתוקף וחיזוק⁴¹ גדול. וזהו ענין שעה אחת, איין קער, אָט דער איבערבראָך פון גאָר שלעכט אויף גאָר גוט. דכח ויכולת זה ישנו בכאו"א, וכמארז"ל[ednref_103_*] אין לך אדם שאין לו שעה, באַ יעדערין איז פאַראַן אָט דער כח ויכולת אויף דעם אַז ער זאָל זיך געבין אַ קער צום אמת און איבער ברעכן זיך פון לא טוב אויף טוב. דזהו פירוש שעה הפנה, דכן הוא אמיתית ענין הישועה מלמע' שהוא ההפנה בהבטה של רחמים והשפעת ריבוי טוב הבא בהתעוררות נטית האדם למטה במעשה הטוב בקיום התומ"צ. ומהאי טעמא הנה האורות דע"ס דאצי' נקראים בשם ישועות להיותם נמשכים בכלים דאצי' היפך טבעם וענינם העצמי. דהנה ידוע דהאור מצ"ע הוא בבחי' טבע העלי' למע' וכמ"ש⁴² כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא שנמשל לאש, דכמו שהאש טבעו לעלות למע' מפני הדקות והרוחניות שלו, כמו כן האור טבעו לעלות למע', שזהו ההפרש בין האורות והכלים, שהכלים הן בטבע הירידה והאור טבעו לעלות למע'⁴³, דחילוק זה בהאורות והכלים הוא מצד שרשם ומקורם, דשרש הכלים הוא מהרשימו ושרש האורות הם מהקו⁴⁴. דרשימו הוא העלם וקו הוא גילוי. והגם דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד⁴⁵, ומ"מ הנה האורות להיות שהם בבחינת דביקות ניכרת⁴⁶ ע"כ טבעם הוא בבחינת עלי' להכלל במקורם, אבל הכלים להיותם שאינם בבחינת דביקות ניכרת|46 ע"כ טבעם הוא בבחינת ירידה|43. אמנם הכוונה העליונה הפנימית היא שיהיה בחינת גילוי והמשכת האור, וכוונה זו נרגש בהאור, ופועל בו להפוך טבעו להיות נמשך בהכלים⁴⁷, ומפני