תקכו

לגמרי מענין הכחות, אבל במדרי' העצם שבנפש שנאמר בו ענין היכולת הרי עצם הנפש הוא מרומם גם מענין היכולת, שהרי יכולת הוא ג"כ ענין מה, ויש בו פרטים והעצם מושלל מהפרטים, דכל ענין העצם הוא מה שנמשך למעלה וגבוה ממנו, א"כ הרי אנו יודעים ומשיגים מציאות מהות ענין היכולת. אבל כ"ז הוא היכולת דהשתל', והיכולת דהשתל' אין זה אמיתית ענין יכולתו ית', דיכולת שבהשתל' הוא תואר דבר, והיינו שהוא דבר מה, וכמו ביכולתו להאיר וביכולתו שלא להאיר שהוא דבר פרטי*. והיכולת שבעצמות אינו דבר ח"ו בעצמות כ"א להיותו עצמות ה"ה כל יכול, ואופן היכולת הוא בכמה פרטים, ופרטים הפכים בנושא אחד ממש.

*) אם³⁷ היות שביכולת זו הרי כשם שביכולתו להאיר בריבוי מיני אור מופלא ביותר, הנה כמו"כ ביכולתו שלא להאיר ולהתעלם ג"כ בדרך הפלא ופלא, אשר סוף סוף הנה יכולת זה עד כמה שלא יהי' בדרך פלא הוא אך ורק בתואר דבר פרטי דאור, וכן באיזה ענין שיהי' הרי היכולת הוא רק דבר מה כבעל היכולת.

ד) וביאור הענין הוא דהנה אמרז"ל (ברכות דל"ב ע"א) ע"פ³⁸ ואולם חי אני וגו', אמר רבא אמר רב יצחק מלמד שאמר לו הקב"ה למשה, משה החייתני בדבריך, ופי' רב נסים גאון³⁹, וז"ל דע לך כי החיים והיכולת שתי מדות הן ממדותיו של הקב"ה (והכוונה שלגבינו נק' מדות לא שהן מדות ממש ח"ו, וזהו שאומר אח"ז) שהן מדות עצמו וגדולתו שאינן נחלפין ממנו כלל (היינו שהן בעצמם עצמיים שמצד העצם) כי הכח והיכולת אינם נמצאים אלא במי שהוא חי, ומי שהוא חי העולמים שלא יתמו שנותיו (היינו מחוייב המציאות) אי אפשר שלא יהי' יכול עכ"ל. והיינו דענין היכולת בעצמות אינו תואר דבר, כ"א מפני שהוא עצמי ה"ה יכול, והוא אמיתת ענין היכולת, דהיכולת שבהשתל' אינו מצ"ע בעצמו. ודוגמא לדבר כמו שכללות ענין האור הוא שתלוי בהעצם, ואינו בבחי' קיום מצ"ע בעצמו, והוא רק להיותו דבוק בהעצם הוא כמו העצם, נמצא שהעצמיות שבו הוא אינו מצ"ע בעצמו כ"א מצד המאור, והוא בעצמו אינו מאור כ"א אור, ורק להיותו דבוק בהעצם, והעצם הוא מצד עצמו הוא עצמי, לכן הנה גם הדבוק בו הוא עצמי, וכן הוא בהיכולת דהשתל' שאינו מצד עצמו ולכן הרי עלול ויכול להשתנות בהרצון העצמי. אבל היכולת שבעצמות שזהו מצד העצם הוא יכולת עצמי שאינו שייך בזה חילוף וביטול ח"ו, שזהו אומרו שהן היינו החיים והיכולת הן מדות עצמו וגדולתו שאינן נחלפין ממנו כלל, וממילא הרי היכולת הוא בהפכים ואינם ענינים פרטים רק