תקיז

ג) והנה ³⁵ כאשר מתבונן בכ"ז בארוכה בפנימית הענין איך שהוא מרוחק מן העצמות, והיינו בהתבוננו בכל פרטי הענין, הנה בהתבוננות זו הרי יֵמַר לו בנפשו מאד ע"ז, עס ביטערט אים דיא האַרץ און דיא קאָפּ אייף דעם, דמרירות זו אינו ענין של געגועים והתרפקות או הרגש של העדר הנוחם כ"א הוא מרירות נפשי, מה שימר לו בנפשו מאד ע"ז, דהנה בשאיפות בני אדם והתרפקותם הרי אנו רואין במוחש שיש בזה כמה הרגשים חלוקים הבאים ומתגלים באופנים שונים, דיש מי שיש לו געגועים גדולים לאיזה דבר, אַ טיפע ביינקענעש צוא אַ זאַך, ויש לו איזה מושג בהענין ההוא, הרי הדבר ההוא חקוקה במוחו וכמוסה בלבבו ותמיד מגעגע אל הדבר ההוא, אשר מלבד זאת כי תמיד יהגה בה בעיונו, ואין לו שום דבר בעולמו אלא זה, והגם שהוא עושה עוד ענינים, וגם אפשר שיהי' עוסק במושכלות ויחשוב בעמקי השכלים העיונים, ומדבר עם בנ"א ובחיצוניותו עושה כל עניניו המוכרחים לו, אבל פנימית מוחו ולבו נתונים ומסורים המה אל הדבר שהוא מגעגע אליו, והגעגועים הם כ"כ חזקים עד כי בעת עיונו בהעמקה גדולה במה שהוא מגעגע אז הוא חי, דער אַריין טראַכטין זעך אין דעם ואָס ער ביינקט, און דער פאַרגראָבין זיך אין דיא מחשבות עיונים דאָס איז זאַיין לעבין, אַז יעמולט לעבט ער, ויש מי דשאיפתו לאיזה דבר הוא בהתרפקות גדולי' כאלו עד שאין באפשרו כלל לשום מוחו ולבו בשום דבר זולתו, וגם עניניו היותר מוכרחים עזובים אצלו להיותו כולו נתון ומסור רק לזה מה שהוא שואף ומגעגע אליו, אמנם כ"ז הוא בדברים וענינים שאפשר להשיגם, והשגתם תלוי בו, אלא שצריך להשיג תחלה הדברים והענינים שהם הקדמה והכנה אליהם, ובזה הוא שיש הרגשים חלוקים באופנים שונים הבאים מרוב ועומק ההתבוננות, אבל כשהוא שואף לדבר אשר השגתו אינו תלוי בו כלל, וכל כמה שלא ישתדל ויתעסק בזה הרי לא יוכל להשיגו, הנה בכחות הגשמי' היינו כחות הרוחנים שבאים בלבושי הגשמה, בא לאחת משני אלה, או שמתבטל מהותו בבלבול חושיו ויוצא ר"ל מדעתו, או שמתבטל הדבר לפי שבא לידי יאוש שמתיאש מדבר זה, אבל בהכחות הפנימים שהם הכחות דנה"א הנה התבוננות זו מביאה לו מרירות נפשי, ואָס עס ביטערט אים דיא קאָפּ און האַרץ אייף דעם פאַר ואָס איז ער אַזיי מרוחק מאד מבחי' עצמות א"ס, והענין בלתי מתיישב אצלו, שהרי כל ענין העולם התחתון והיותו בעולם זה הוא רצון העצמות, א"כ ה"ה משלים כוונת העצמות מה שבעבור זה עצמו הי' ראוי שיהי' המשכת העצמות, אך אמיתת הענין הוא לפי דכללות הרצון הזה אינו בערך העצמות כלל, וע"ז אנו מבקשים אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו, דעם היות שבעבודתינו אינו בערך להמשיך בחי' העצמות לזאת אנו מבקשים להיות נמשך אלינו בבחי' רחמים לבד, כי ברית כרותה למדה"ר שאינה חוזרת ריקם³⁶, והיינו שע"י שמעורר ר"ר על נפשו ועל העולמות נמשך האור בבחי' מקיף עכ"פ, וזהו אדון עוזנו כו' משגב בעדנו דכ"ז הם בחי' מקיפים, כי א"א להיות בבחי' גילוי אור פנימי רק