תעו

דד"ע, אבל אם הי' תחלה הגילוי דד"ע הרי לא היו הנבראים תופסים מקום כלל להשגיח עליהם. ואשר ע"כ תחלה הוא הגילוי דד"ת שהו"ע ההשגחה פרטית מה שהנבראים תופסים מקום שזהו עצמו הוא חיותן וקיומן. אמנם זהו בכללות הנבראים. והיינו החיות פרטי שנמשך בברה"ע. אבל בנש"י ע"י קיום תומ"צ הוא המשכת חיות פנימי שהוא ההשגחה פרטית דד"ע. והיינו דמצד ד"ע הרי כולא קמי' כלא חשיבי והנבראים הם בבחי' העדר המציאות כלל. אבל ע"י קיום התומ"צ אזי הנה לא זו בלבד שנעשים למציאות אלא עוד זאת שהם המציאות האמיתי. והיינו שנעשים אותו המציאות שהוא רצון העליון. וזהו גדולה דעה שניתנה בין ב' אותיות, שאז הנה גם הדעה סתם נעשית גדולה והיינו שע"י ד"ת מגיעים לבחי' ד"ע והוא שנעשים אותו המציאות שהוא רצונו ית' ואזי אדרבה נראים לדבר חשוב וכמ"ש²⁶ השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל וגו' וכתיב²⁷ משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם. דהבטה²⁸ היא מלמעלה למטה²⁹ שהוא ההשגחה דד"ע. וכאשר משמים הביט הוי' בההשגחה פרטית דד"ע אז ראה את כל בני האדם שהם אדם אתם³⁰, אתם קרויים אדם³¹, שהוא ואדם עלי'³² בשביל בראת"י קיום המצות³³, ואזי וברך את עמך את ישראל שנראים לדבר חשוב³⁴ שיושפע להם השפעה מרובה בשפע רב גשמי בחיי בשרי ושפע רב רוחני ועל ידם נמשך השפעת החיות לכל הנבראים, להיות נש"י הן המה תכלית ועיקר כוונת הבריאה והן המה המשלימים הכוונה העליונה בכללות ענין הבריאה.

קיצור. יבאר דכל הספירות הם גילוי והשפעתם בקירוב, וספי' המל' העלם ואופן השפעתה בריחוק, מלוכה ברצון ממשלה בע"כ, דעות רבים ד"ת וד"ע, וזהו הקרי והכתיב בתי' ול"ו נתכנו, ד"ת השגחה פרטית שיהיו נבראי' במציאות וזה עצמו הוא חיותן, והאדם ע"י עבודתו ממשיך הגילוי דד"ע שהמציאות הוא הכח האלקי השופע בהנבראי', ולכן ד"ת קודם ואח"כ ד"ע, ואז וברך את עמך את ישראל.

ענינים. ו מל' השפעה בריחוק. ז ד"ת שיהי' מציאות הנבראים. ח ד"ע שיהי' ענין העבודה.

-------------------- * --------------------