תכו

העבודה בפועל בקיום מצות מעשיות ובמדות טובות יהיו באי' ע"י הדעת והרגשה באלקות והיינו דעם היות דהעיקר הוא העבודה בפו"מ וכמו במצות מעשיות שעיקרן הקיום וכן במדות טובות שהעיקר הוא הפועל, ומ"מ הנה הכוונה העליונה היא אשר פועל זה יהי' ע"י עבודה דוקא, ולכן הנה גם מי שבטבעו בעל מדות טובות צריך עבודה להיות העיקר שיהי' הכל נעשה עפ"י העבודה. וזהו דכתיב באברהם¹¹⁰ עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, דאאע"ה הי' נדיב בטבעו וא"כ הרי מדרי' האהבה הוא לפי טבעו, אבל הנסיון דעקידה הראה כי גם עבודתו באהבה הוא אינו מצד טבעו כ"א מפני שזה רצון וציווי הבורא ית'¹¹¹ והיינו שהוא עפ"י העבודה דוקא להיות דכן הוא הכוונה העליונה שיהי' עבודת הנבראים בכח עצמן, ולכן הנה כל מה שאפשר להיות ענין הידיעה וההשגה באלקות ניתן מלמעלה האפשרית בזה. ולפ"ז מפרש הפרד"ס בע"מ נבה"ע, כל הע"ס פעלו בבריאת העולם, אם שהי' באפשר בכח א' ליבראות היינו ספי' הכתר הנק' אחד, וכפי המבואר שם¹¹² בפ"ה מובן מה שהע"מ הם ע"ס הכוונה בחי' ספי' המל' שבהע"ס, ומאמר א' הכוונה בחי' כתר שהוא בחי' הכלל הכולל כולם, ואם הי' ההתהוות מבחי' הכתר לא היו העולמות בבחי' גבול ולא הי' בהם ענין הבחירה ומצד התקרבותם לגבי הא"ס היו בבחי' הביטול בתכלית, וע"י שנבראו בע"מ נתרחקו ממקורם שנעשו בבחי' גבול ושייך בהם ענין הבחירה ושכר ועונש. א"כ הרמ"ז והרמ"ק שניהם מפרשים המשנה דבע"מ נבה"ע באופן א' אלא שהרמ"ז מפרשו על הכוונה בסיבת הירידה שנעשה ע"י החטא, כנ"ל, והרמ"ק מפרשו על תחלת הכוונה באופן הבריאה והתהוו' העולמות.

אמנם עדיין צ"ל והלא התהוות העולמות הם בדרך בריאה יש מאין, וכל בריאה יש מאין הוא בדרך ריחוק הערך דזהו ההפרש בין השתל' עו"ע ליש מאין, דהשתל' עו"ע הוא בבחי' קירוב, ולכן העלול בערך העילה, משא"כ בריאה יש מאין הוא בבחי' ריחוק עד שהנברא אינו בערך הבורא, וכל ענין הבריאה הוא באופן העלם והסתר הבורא מהנברא¹¹³, וא"כ מהו ההפרש אם נתהווה ע"י ע"מ שהן ע"ס או הי' ההתהוו' ע"י מאמר א' שהוא ספי' הכתר הכוללת כולם מאחר שגוף ההתהוות הוא בבחי' ריחוק והעלם והסתר הבורא מהנברא, ומאחר דריחוק זה הוא כוונה העליונה הרי אם הי' ההתהוות מבחי' מאמר א' הרי הי' הריחוק יותר, שהרי הע"מ שהן ע"ס הם בבחי' קירוב יותר אל מהות מציאות הנבראים מכמו מאמר א'. אך הענין הוא דהנה גם עתה שנתהוו העולמות ע"י ע"מ הנה מ"מ אין העולמות שוין במעלתן, דעולם הבריאה אינן בבחי' יש ממש עדיין כמו יצי' ועשי' וכמ"ש הרמב"ן