שס

המוחין למדות, הנה מבשרי אחזה²⁶, עד"מ שיש בטבע בני אדם, שהן בטבעם גומלי חסדים, ועושים טוב עם כל אדם, ודרכם להיטיב לרעים ולטובים, בלי הבחנה כלל בין טוב לרע להשפיע לכולם בשוה, והוא מצד עצם טבעם הטוב שהוא להיטיב לכל בלי שום ביקור כלל, וזהו כאשר מתנהגים ע"פ טבעם, ולהיות שהם בטבע הטוב ע"כ הנה מתנהגי' כן בכל עניניהם, ולפעמים מתנהגי' כן גם עם הבע"ח באותה האופן ממש כמו עם מין המדבר, והיינו דלבד זאת שאינם בוחנים ומשנים הנהגתם בשפע רב לרעים ולטובי' במין האנושי, אלא עוד זאת הנה גם עם הבע"ח הרי הנהגתם הוא באותה המדה ממש. אך כאשר מתבונן היטיב בשכלו אם ראוי להיות כן ע"פ השכל, היינו אם השכל מחייב שצריך להיות כן, אז הרי מתגלה שכלו להנהיג את המדות, וכאשר השכל מנהיג את המדות אז ישפיע רק להראוי ולא לשאינו ראוי, ובזה גופא הנה השכל מכניס אור, הן להאיר את הענין מי נקרא ראוי שצריכי' להשפיע לו, ומי נק' אינו ראוי שצריכי' למנוע מלהשפיע לו, והן שמאיר באופן התועלת של ההשפעה, דלפעמי' הרי ריבוי ההשפעה גם להראוי יכול לגרום לו היזק, דכן הוא בהשפעה גשמית, דכאשר מלך גדול יתן מתנה גדולה וכבודה הראוי' להנתן רק לשר גדול ונכבד, ונותנה לעבד פשוט שאינו יכול לקבל רוב טוב, או השפעה רוחנית, דלתלמיד קטן ישפיע שפעת שכל עמוק ביותר, דאז הרי ע"י ריבוי ההשפעה נעשה הראוי בלתי ראוי, וכן להיפך, דלפעמים ע"י איזה השפעה שהו"ע הקירוב נעשה הבלתי ראוי לראוי, וכמו שאנו רואין במוחש גם בעבודה הרוחנית, דגם מי שבסיבות מסיבות שונות ר"ל נתרחק ויצא לחוץ ועומד מרוחק ר"ל בתכלית, הנה לפעמים ע"י קירוב באור פנימי, וביותר הוא באור עצמי שהוא אור האמת, פועל בו לשנותו מבלתי ראוי עד אשר במשך הזמן יהי' ראוי. וכ"ז הוא רק כאשר השכל מנהיג את המדה, אז יהי' בהגבלה כפי הראוי וכפי התועלת שבזה. והגם דמי שהוא בטבעו במדת החסד הנה גם הטיית שכלו הוא לחסד, וכמו הלל ושמאי שהם חו"ג²⁷, הרי הלל דמדתו מדת החסד בעצם הי' גם הטיית שכלו לחסד, וכעובדות דהוה לי' (שבת דל"א ע"א²⁸) והלל לא יקפיד, והגם דכל המסופר הם רק ענינים של טיב המדות, מ"מ הרי גם הטיית שכלו הי' לחסד, דזה שבא לפני שמאי וא"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, הרי דחפו באמת הבנין שבידו, וטעם הדבר הוא לפי דכל ענין התורה הוא להאיר אור בקיום המצות, וכמאמר²⁹ ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, והתורה הוא קיום העולם, ולכן נקראת אמת הבנין, דכל בנין העולמות הוא ע"י התורה³⁰