שלח

הראשון הוא מורכב, ואינו אלא דלגבי הד' צורות (הכוונה יסודות) שמתהווים ומצטיירים ממנו הוא פשוט לגביהם, אבל בעצם הוא מורכב, היינו שמורכב מהיסודות ומורכב מגוף ונפש חומר וצורה, וכל דבר המורכב הרי א"א שיהי' מציאותו מעצמו, מאחר שצריך לעוד דבר זולתו²¹¹, וא"כ מהיש עצמו מוכרח שנתהווה מאין אלקי. אמנם זהו ההשגה וההתבוננות כללי דהתהוות היש הוא מהאין, וצ"ל ההתבוננות בפרטיות, היינו באיכות האין האלקי המהווה את היש, דבההשגה וההתבוננות הכללי הוא רק זה|20 מה שמבין ומשיג דהתהוותו של היש הוא מאין, ובההתבוננות פרטי הוא ההשגה בהאיכות דאין האלקי, היינו איך האין מהווה את היש, והוא דעם היות דאופן התהוות היש מאין הוא בדרך אין ערוך שהוא בריחוק, דמשו"ז נתהווה מציאות יש, מ"מ בהכרח ג"כ לומר שיש קירוב ושייכות האין אל היש שיהי' ממנו התהוות היש. דזהו ההפרש בין אמיתת שרש ההתהוות איך שזהו מן העצמות ב"ה דוקא, וכמאמר²¹² שהוא לבדו בכחו ויכלתו להוות יש מאין, שזהו בבחי' אין ערוך לגמרי, וכמאמר²¹³ ואין ערוך לך בעוה"ז, ובין התהוות מהאין האלקי שהוא ג"כ בדרך אין ערוך, ומ"מ הוא בבחי' קירוב ושייכות, שהו"ע הרצון להוות, שבמדרי' הספי' הנה זהו בספי' המל' דאצי' שהוא הרצון להוות בפועל²¹⁴, ומאחר שצ"ל האין בקירוב אל היש, הרי בהכרח שיש בזה סדר השתל' איך שהאין האלקי נמשך ממדרי' למדרי' עד שיהי' בבחי' מקור ליש. וזהו אריכות ההתבוננות דברוך שאמר, דברוך שאמר[ednref_86_*] הוא אמירה דא"ק, והי' העולם זהו שמל' דא"ק נעשה כתר ועתיק לאצי', וברוך הוא זהו כתר הפרטי דאצי', ואח"כ חושב פרטי המדרי' בע"ס דאצי', ברוך אומר ועושה קאי על ח"ס, וכנ"ל²¹⁵ בשם הרמ"ז דהתחלת האצי' מח"ס, ברוך גוזר ומקיים חכ' דאצי', ברוך עושה בראשית בינה דאצי', ברוך מרחם על הארץ ז"א דאצי', ברוך מרחם על הבריות שזהו בחי' מל' דאצי' שנעשה כתר ועתיק לבריאה, ואח"כ חושב פרטי מדרי' דבי"ע, שכ"ז הוא ירידת האין האלקי שיורד ממדרי' למדרי' עד שנעשה בבחי' אין המקור ליש ממש. והנה בהתבוננות²¹⁶ זאת הגם שלא יהי' מזה איזה מדה פרטיות, הרי נעשה מזה הקירוב לאלקות בכלל, והיינו שע"י ההתבוננות וההרגש בנפשו בהאין האלקי המהווה את היש, ובפרט באיכות האין האלקי ובפרטי ההתהוות שנעשה מזה ה"ה מתקרב מאד לאלקות, שבהתבוננות זאת הרי נרגש אצלו האמת של היש שהוא האין האלקי, ונפרד הפסולת של הישות