קנא

אל האלקים מן העבודה, דהשעבוד בעבודה קשה מצרף ומזכך ושורף ומכלה את הסיגים והפסולת, והיינו ששובר את גסות הגוף והנה"ב וכש"כ שמנקה את אבק הגסות שנדבק בהנה"א מהתלבשותו בכחות הנה"ב. וזהו ויאנחו בנ"י מן העבודה דעבודה קשה שוברת את הגסות והחומריות שהוא הרע וכמארז"ל (כתובות דס"ב¹³³) אמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם. ויזעקו היינו התגלות הפנימי', דע"י העבודה נעשה הצעקה בתוקף ההתפעלות דוקא. דכך היא המדה בעבודת השב אל ה' שהוא יוצא מדרכו הרעה אל דרך הטוב והישר בתוקף עוז. והיינו דכשם שבתחלה הי' בתכלית הריחוק במרד ובמעל, הנה עתה הוא בתכלית הקירוב בתוקף גדול. ובהיות כן הנה ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה דוקא. דע"י גלות מצרים זכינו למ"ת שהו"ע התגלות העצמות ב"ה כנ"ל. וכן הוא בגלות האחרון שמצרף ומזכך דזהו מה שהגלות נק' כור עני¹³⁴. והוא גודל העוני והלחץ ודוחק הפרנסה וריבוי השעבוד והטרדא שטרוד ומוטרד כל היום, ויומם ולילה לא ינוח ולא ישקוט דבנפשו ממש יביא לחמו¹³⁵, עד שרוב הבלבולים והטרדות מונעים ומעכבים מלימוד התורה וידיעתה ושקידת העבודה. והיינו דגם אם הוא לומד תורה ומתפלל אינו מאיר ונרגש בפנימיותו להיות פועל ישועות בנפשו. וכשם דבגלות מצרים כתיב (שמות ו' ט') ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה דע"י העבודה קשה הי' קצר הרוח, אַז מי האָט ניט דער הערט מדריגת משה, הנה כמו"כ הוא בגלות האחרון שמפני ריבוי העוני והדוחק, דער ניט גוט פון וועלט, וריבוי הטרדא והדאגה בעניני פרנסה ה"ה אינו כלי כלל לאור התורה והעבודה שיפעול בפנימיותו. אמנם הדוחק הזה ה"ה מצרף ומזכך ששובר את גסות היש דגוף ונה"ב ופועל בו שפלות והכנעה גדולה, אַ אַראָפּגעפאַלענקייט, דהכנעה ושפלות זו מסירה את העפר והאבק של הנה"ב שמכסה על הכחות דנה"א. ובפרט כאשר שם לבו להתבונן בפרטי עניניו איך שכולם המה הבל ורעות רוח, ואיך שבהבל בא ובחשך ילך, והריחוק הגדול שנתרחק כ"כ מאלקות שנתטמטם מוחו ולבו און עס אַרט אים ניט. והיינו אַז מי איז ר"ל אין אַזאַ ריחוק שגם הקרירות וכללות מצבו אינו נוגע לו, שההתבוננות היא בקצרה ובעומק, ומה יהי' אחרית דבר, דע"י התבוננות זו נעשה הצעקה פנימי' שהיא צעקת הלב וכמ"ש¹³⁶ צעק לבם אל ה' בבכי' מקרב ולב עמוק על מעמדו ומצבו כי ברע הוא. ומתעורר בהתעוררות גדולה ביותר להשליך חייו מנגד בדרך הפקירות ממש שלא יתפעל כלל מכל הענינים. ואין הכוונה שלא יעסוק כלל בעניני פרנסה, כ"א שיהי' בלא לב ולב¹³⁷, שלא יהי' בהתפעלות והרגש פנימי כ"כ. ער טוט אַלץ וואָס עס איז