סט
שנתעורר ברצון על עצם הדבר מ"מ הרי הוא מרוחק עדיין מן הפועל כמו שהי' מרוחק ממנו קודם שנתעורר בהרצון, והיינו שהוא בנפש בלי התפעלות עדיין, וזהו מה שנק' רצון הנעלם, מה שנשאר בהעלם בעצמו, אבל כאשר נתעורר ברצון לפעול הדבר ההוא בפועל, הרי מתקרב אל הפועל ע"י הרצון ואז הנה רצון זה הוא רצון גלוי לעצמו ורצון כללי אל הפועל, והנה הרצון הגלוי הזה הגם שסיבתו הוא הרצון הנעלם, דהנה זה מה שנתעורר עתה לפעול הוא מפני שכבר נתעורר ברצון נעלם בעצם הדבר, מ"מ הנה הרצון הנעלם הוא בבחי' סיבה לבד, והיינו דהתגלות הרצון הגלוי אינו ע"י גילוי הרצון הנעלם בעצמו, והיינו דהרצון הגלוי אין זה התגלות הרצון הנעלם, להיות דגם לאחר שנתעורר בהרצון הגלוי הרי הרצון הנעלם נשאר בהעלמו וסתימתו, והוא מובדל בערך ממנו330. והדוגמא מזה למעלה הוא בהב' מדרי' דטהירא עילאה וטהירא תתאה[ednref_53_*], דטה"ת הוא בחי' מחשבה הקדומה דא"ק שאחר הצמצום, שזהו כדוגמת בחי' הרצון הכללי הנ"ל, ובחי' טה"ע הוא בחי' עליית הרצון שעלה ברצונו הפשוט באוא"ס שלפני הצמצום ושיער בעצמו בכח, דעם היות שזהו בחי' התעוררות הרצון כבי', אבל הוא בהעלם בעצמותו כבי' ואינו שייך כלל לפועל העולמות, להיות כי כללות האור הזה אינו בגדר ובערך העולמות כלל, דבכללותו הוא אור הכלול בעצמותו, וכל מה שבאור זה הכל מתאחד בעצמותו ית', ואינו בבחי' שייכות כלל אל פועל העולמות, והנה ענין הרצון בכלל הוא בבחי' הבדלה, היינו שאינו בבחי' התפעלות בהדבר שרוצה להיות נתפס בו, וא"כ בחי' הרצון שאינו שייך אל הפועל, הגם שהוא הרצון ע"ז אבל לא השייך לפועל ודאי שהוא בבחי' הבדלה לגמרי. וממילא מובן דבהאור א"ס שלפני הצמצום הגם שעלה ברצונו הפשוט כו', מ"מ אין שם כלל בחי' התחלקות אורות פרטיים ומיוחדים, וא"כ הרי מאור זה הי' נאצל ספירות ומדות עד אין קץ ושיעור, וגם הי' נמצא מאתו מציאות אורות וכחות שאינם במציאות ומהות סדר האצי' דוקא, אלא מציאו' ומהות אחר ברבוא רבבות אופנים שונים, ולא במדה וגבול במציאות האצי' בע"ס דוקא. והגם דלכאו' הרי אם הי' באופן כזה שאינו במציאות ומהות עולם האצי', הרי אז הי' זה לא כפי מה שעלה ברצונו ית', אך הענין הוא דלהיות שהרצון אינו בבחי' שייך לפועל ובבחי' הבדלה לגמרי, לזאת הנה אין הרצון מכריח שיהי' כפי הרצון דוקא, ומצד בחי' הא"ס שבו שאינו ניכר שם התחלקות אורות כלל, הנה משו"ז הי' ההתהוות בבחי' בל"ג, דהרי כללות הגילוי שלפני הצמצום הוא האוא"ס הבל"ג, א"כ הרי מאור זה הי' ההתהוות בל"ג, היינו ריבוי ספירות עד אין קץ ושיעור ובאופנים אחרים לגמרי, ולפ"ז לא הי'
הערות
- 330. ועמ"ש בזה באורך בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו בד"ה אדם כי יהי' [המשך תרס"ו ע' קצז ואילך] - ספר המאמרים עת"ר שבהערה 1. [edn_53_*] דטהירא עילאה וטהירא תתאה: ראה ג"כ שער היחוד פט"ז [קכא, סע"א ואילך]. אמרי בינה שער הק"ש פ"י ואילך [כא, ד ואילך]. תו"ח פ' נח ד"ה ויהי כל הארץ פכ"ג ואילך [סט, א ואילך]. ד"ה אדם כי יהי' תרס"ו [המשך תרס"ו ע' קצט ואילך]. ועוד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.