ס

הפתילה, ונת"ל דענינו הוא מה שעושה ומהפך את הפתילה לאור והוא נח בהפתילה, והגם דזה מה שטבע האש לעלות למעלה הרי טבע זה ישנו באור זה ג"כ, מ"מ ה"ה נאחז בהפתילה באופן כזה דזה מה שטבעו לעלות הרי אינו ניכר ונגלה, ומה שנגלה הוא שנח²⁸³ בהפתילה, ועיקר הטבע מה שעומד תמיד בתנועה דהסתלקות למעלה הוא בנהורא חיוורא, היינו באור הבהיר שלמעלה מן הפתילה, ועלי' והסתלקות זו היא בטבע בהאור, ואף²⁸⁴ שעי"ז יכבה ולא יאיר כלום למטה, וגם למעלה בשרשו יתבטל אורו במציאות בשרשו, אעפ"כ בכך הוא חפץ בטבעו, כך נשמת האדם, וכן בחי' רוח ונפש חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה בה' חיי החיים ב"ה, הגם שתהי' אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי ולא ישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון, אעפ"כ זה רצונה וחפצה בטבעה²⁸⁵, וכ"ז אינו מצד ההשגה שמשיג אלקות כ"א הוא מצד שזהו שרשה ומקורה, דשרש הנשמות הוא בבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה וכמ"ש|90 בנים אתם לה"א, ולזאת הנה בעצם נפשו הוא באמת בבחי' התקשרות תמידי בעצמות אוא"ס ב"ה, וכמא'²⁸⁶ חבוקה ודבוקה בך, דעצם הנפש הוא תמיד חבוק ודבוק בעצמות אוא"ס ב"ה, שעז"נ (שה"ש ח' ו') שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו', ואי' בזח"א דרמ"ד ע"ב ארחי' דחותם כיון דאתדבק באתר חד אע"ג דאתעדי מיני' הא אשתאר רשימו בההוא אתר ולא אעדי מיני', דדרכו של חותם הוא כיון שנדבק במקום א' אעפ"י שאח"כ הוא מתפרד ממנו, מ"מ הלא רושם נשאר, ואינו רושם בעלמא רק במקום א', אלא דכל רשימו וכל דיוקנא דילי' בי' אשתאר, כך אמרה כנס"י הא אתדבקנא בך אע"ג דאתעדי מינך ואזיל בגלותא, מ"מ הרי דיוקני אשתאר בך²⁸⁷, הרי במילא דיוקנך אשתאר בי, וזהו הא אתדבקנא בך, דשרש הנשמות מהעצמות ובבחי' דביקות בהעצמות ממש, אע"ג דאתעדי מינך בירידת הנשמה בגוף, ואזיל בגלותא בגוף שמתעלמת בנה"ב, ולפעמים היא בבחי' ריחוק, והיינו בהעדר עבודתה בהתבוננות באלקות ובהתעוררות אהוי"ר, שאז מתגברים הכחות דנה"ב שמעלימים ביותר, ופועל זה גם בנה"א, וכנ"ל דהנה"א מתלבש בהנה"ט, מ"מ הרי דיוקני אשתאר בך, דבמילא הרי דיוקנך אשתאר בי לעולם, דבחי' עצם נקודת הנשמה היא בבחי' התקשרות תמידי בעצמות אוא"ס ב"ה²⁸⁸.

קיצור. יבאר ההפרש בתנועת המרוצה, דבתשובה הוא מצד הרגש יוקר החיים, ועיקרו ברצוא, וברעו"ד הוא הרגש החיים עצמו, ועיקרו בהמשכה, ומבוקשו, א) גילוי אור, ב) להכלל באוא"ס, ויסביר דעיקר מדריגת רעו"ד הוא ענין