תקמא

הכונה האלקית, והולכים למקום הראוי ומצליח לו בעניניו ובא למקום רוחני וכמו צדקה והידור מצוה, וזהו מדת ב"ו כלי ריקן מחזיק, דכאשר הוא ריק מתאות החומרי והגשמי שבענינים הגשמים, והם באים אצלו³² ע"פ התורה אז הוא מחזיק שפע רב, אבל כאשר הוא מלא ומתאוה לגוף חומריות הדברים הגשמים אז אינו מחזיק ברכת ה', וכן הוא במדת הקב"ה בההשפעה מלמע' דכלי ריקן אינו מחזיק, דכאשר הוא ריק מהכוונה פנימית בבריאת האדם והוא מסור ונתון רק לעניני צרכיו הגשמיים אז אינו מחזיק דהגם שמרויח בטוב הנה כ"ז הולך ח"ו למקום שאינו ראוי, אבל כאשר הוא כלי מלא בתומ"צ ועוסק בצדקה אז הוא מחזיק שפע רב.

ג) והנה שני מדות אלו דכלי ריקן וכלי מלא הרי שניהם ישנם בעבודה בנפש האדם, דהנה יש בעבודה שכלי ריקן דוקא מחזיק, ויש בעבודה דכלי מלא דוקא מחזיק, רק שזה מה שכלי ריקן מחזיק הוא למדת ב"ו, ובתנאי דמה שמחזיק הוא לפי דפועל ועושה שיהי' כלי למה שנותן בתוכו כמשי"ת, וזה³³ מה שכלי מלא מחזיק זהו למדת הקב"ה. והענין הוא[ednref_102_*] דהנה כתיב³⁴ כוס ישועות אשא ובשם הוי' אקרא, שזה³⁵ אומר דוד המלך ע"ה על מדריגתו ומדתו שהיא בחי' מל' דאצילות שנק' כוס ישועות. וכדאיתא בזח"א דר"נ ע"א דהא בהאי כוס אתנגידו (פירושו מתקבץ) ברכאן מאינון ישועות דלעילא והוא נטיל לון וכניש לון לגבי' וכו' דבחי' ישועות דלעילא הן בחי' האורות דע"ס דאצי', וטעם הדבר דהאורות דע"ס דאצי' נקראים בשם ישועות, דשרש הישועה הוא הטי' והשעה דענינו ההבטה וההשקפה³⁶ לטובה ולברכה הבאה על ידי התעוררות הנטי' שלמטה שהאדם מטה עצמו להעבודה בתומ"צ וכמ"ש (בראשית ד' ד') וישע הוי' אל הבל ואל מנחתו, ופרש"י וישע ויפן וכן ואל מנחתו לא שעה³⁷, לא פנה. ותרגם³⁸ והות רעוא מן קדם הוי' להבל ולקורבניה, שהוא ההפנה בהבטה והשקפה לטובה. וטעם הדבר הוא לפי שבאה על ידי התעוררות מעשה הטוב בהבאת הקרבן מבכורות צאנו ומחלביהן, דזהו פירוש וביאור המאמר³⁹ יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים, דפירוש שעה הוא לשון הפנה⁴⁰, שעה אחת הפנה אחת, דער קער צום