תקטז

פנוי³⁰, ואח"כ נמשך הקו ע"י הפסק הצמצום, הרי המשכה זו הוא בחי' הארה דהארה, וזהו דכתיב³¹ באורך נראה אור, באורך שלפני הצמצום נראה אור אחר הצמצום להיות שבאין ערוך לגבי העצמות, וכה נמשך האור ויורד מדרגא לדרגא מרוכ"ד שאחר הצמצום עד סוכ"ד דבי"ע בהתלבשות הנשמה בגוף גשמי ובא בשכונה אחת עם נה"ט ובהמי, וכאשר האדם יתבונן בכ"ז הרי יבין וירגיש איך שהוא מרוחק מאד מבחי' עצמות א"ס, שהרי גם עולמות העליונים מרוחקים מן העצמות, דכללות הגילוי אור שבהם הוא בבחי' ריחוק מן העצמות, וכש"כ עולמות התחתונים שהאור דהשתל' מתמעט ממדרי' למדרי' ומעולם לעולם, ובפרט האדם למטה שנתלבש בגוף ונה"ט ובהמי עד שגם הכחות הרוחנים שלו הן באים בהגשמה, שיוכל להבין דבר גשמי וחומרי, ועם היות דבזה יש יתרון המעלה באדם דוקא על כל הנבראי' והנאצלים, דכשם שברואי מטה אין להם תפיסא במושכלים האלקים הנה כן הנאצלים העליונים אין להם תפיסא בגשם, ויתרון האדם הוא בשניהם, ולהאדם דוקא ניתן הבחירה, שבזה יתרון האדם על הנבראי' והנאצלים כאחד, הנה האמת הוא דביכולתו לעלות בעילוי היותר נפלא אבל עם זה הרי יכול להיות ח"ו היפך מזה ג"כ ר"ל בירידה עצומה במאד, דכ"ז הוא לפי שהכחות הרוחנים שלו הם בהגשמה, דגשם בכלל הוא ירידה, ולכן הנה בהבדלת המים, הגם דמים הוא גשם זך וטהור, מ"מ אמרו³² מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא לפי שמרגישי' שפלותם בירידתם, אשר באמת כן הוא גם במים עליונים שבוכין על ריחוקם, וכש"כ האדם למטה דכל הדרכים בדרך סכנה³³, וכמו היורד בים לחפש ולמצוא מרגליות דגוף ועצם הירידה הוא צער, וכן הוא ברוחניות דכתי'³⁴ יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים, דהגם דע"י ירידה זו הוא העלי' היותר נפלאה, אבל גוף ועצם הירידה הוא צער, ואינו יכול להסתפק במועט להיות שמח בחלקו במעט השגה שלו, ובקוטן מדריגת האהוי"ר שלו, מאחר שבאין ערוך כלל.

קיצור. יבאר דזה שהנבראים יכולים להללו ית' הוא לפי דגם שמו נשגב ונשאר הארה לבד, ולכן הגילוי בבי"ע הוא דרך הארה דהארה, וכן הוא באצי' ובלמעלה מאצי', להיות דכללות הגילוי שאחר הצמצום הוא הארה, ובפרט בירידת האור בהשתל' ומה שהנשמה בהתלבשות בשכונת הנה"ב, והגם דיתרון אדם על הנבראי' והנאצלים כאחד, כל הדרכים בחזקת סכנה, והמשל דמחפש מרגליות.

ענינים. י האור שאחר הצמצום הארה. יא מה שבאצי' נקרא [חסד] בלמעלה מאצי' נקרא גדולה. יב ירידת הנשמה, יורדי הים.