תפח

אורות העליונות והוא דוקא בחיר הנבראים ובשבילו נברא העולם, כי האדם דוקא הוא הבריאה התיכונה שכולל וכלול מעליונים ותחתונים³⁷, וכמאמרז"ל (חגיגה דט"ז ע"א) ששה דברים נאמרו בבנ"א שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה, דיש להם דעה כמלאכי השרת וכו' ואוכלין ושותין כבהמה וכו', והיינו דהאדם דוקא יש בו התכללות זו דתכלית המטה והפחיתות ותכלית המעלה והרוממות. דהנה כאשר האדם מתנהג עצמו בענינים הגשמים כבהמה ה"ה גרוע ושפל מן הבהמה, דבהמה אין לה דעת כלל, אבל אדם הרי יש לו דעת וכשהוא עושה מעשה בהמה ה"ה גרוע מהבע"ח, וזהו הטעם דכאשר האדם נמשך אחרי הגשמיות ותענוגים בשרים ה"ה יורד מדחי אל דחי ר"ל וכמו שאנו רואין במוחש בטבעי בנ"א הבעלי הנאה ההולכים בשרירות לבם שיורדים ר"ל בתכלית השפלות עד כי יגנבו יגזלו וירצחו בשביל למלאות תאוותיהם, ועם זה הנה האדם הוא תכלית המעלה והרוממות, דמרובה מדה טובה³⁸, וכשם שבהירידה והפחיתות נעשה גרוע מהבע"ח, הנה כן ויותר מכן כאשר עסקו במעלת האדם האמיתי בלימוד התורה וקיום המצות ובעבודה שבלב כדכתיב³⁹ אדם אתם, אתם קרוין אדם⁴⁰, אתם המקיימין תומ"צ, וכמ"ש⁴¹ ואדם עלי' בראת"י, דמעלת האדם הוא מי שמקיים בראת"י תרי"ג מצות⁴², ה"ה מתעלה בעילוי רב. וטעמי הדבר מפני מה שם אדם כולל ב' טעמים הפכים זה מזה הוא לב' ענינים שהם א', הא' שיהי' ענין הבחירה חפשית, והב' שיהי' ענין העבודה, לברר ולזכך את היש ולעשותו כלי לאלקות, והיינו דלא זו בלבד לדחות הפחיתות אלא גם להאיר את המטה ברוממות המעלה.

קיצור. יבאר דשם אדם כולל תכלי' החומריות והפחיתות ותכלית הרוממות והמעלה שינוי יצירת גוף האדם מבריאת הבע"ח דגופם ונפשם יצאו כאחד, ובאדם גופו דומם ואח"כ נזרקה בו נשמה, אדם אדמה לעליון, כלול מעליונים ותחתונים, דעת כמה"ש, אוכל שותה כבהמה, מתעבה יותר מהבע"ח, ומתעלה יותר מהנאצלים, והטעם שיהי' א) בחירה, ב) עבודה.

ענינים. ה אדם, א) גופו דומם, ב) נשמתו חי בעצם, ג) כלול מעליון ותחתון, ד) שמו מורה מעלה ופחיתות.

ג) וזהו יתרון האדם על החי דהגם דבריאת גופו הוא בשינוי מכמו בשארי הבע"ח ובפחיתות יותר דגופו דומם, אבל יש לו יתרון ברוחו ונשמתו ובגילוי כחות נפשו להגביר הצורה על החומר, והגם דכחות הנפש מתלבשים באברי הגוף,