תפא

יעלים כל אור שכלו העצמי בעצמו לגמרי ונשאר רק נקודה א' דנקודה זו כוללת כל השכל שיהי' נשפע אל המקבל, והיא רק נקודה כללית, היינו שהיא נקודה כללית הן לגבי ערך המשפיע והן לגבי ערך המקבל, וההפרש ביניהם הוא דלגבי שכל העצמי של המשפיע אינה אלא נקודה בלבד, ולגבי השכל הנשפע היא נקודה כללית שאינה בערך הגילוי אל המקבל, וע"כ צ"ל אח"כ התפשטות היינו התגלות הפרטים שבהנקודה, רק דכל התפשטות והתרחבות הלזו הוא כמו שהוא בהמשפיע עדיין, היינו כמו ששכל המשפיע בעצמו מפרט בעצמו הפרטים של הנקודה שזהו כעין לימוד בפרטי הענין, אמנם אצל המשפיע עצמו היינו בשכלו גופא הוא כעין חוץ לעצמו, כי הלא היא כבר נקודה כללית השייכה אל המקבל רק שזהו עדיין בכלי שכלו של המשפיע עצמו, והיינו מה שהיא עדיין למעלה ממהותו של המקבל, וע"כ הנה בכדי שיהי' בערך מהותו של המקבל צריך להיות בזה עוד צמצום, רק דצמצום זה אינו כמו צמצום הראשון שהוא התעלמות לגמרי, אבל בצמצום זה אינו התעלמות לגמרי מאחר שזהו בהאור שכל השייך אל המקבל, ואח"כ הוא ההמשכה והגילוי אל המקבל שבתחלה בא בכללות שמשפיע לו כללות השכל ואח"כ מבאר ומסביר לו שמשפיע לו השכל בפרטיות וכמו משנה וגמ' שהמשנה היא כללית ובגמרא באים כל עניני ההלכות האלו שהם במשנה רק שהם מפורטים בעניניהם על מילואם בהריבוי פרטים שבהם, דההמשכה והגילוי אל המקבל זהו השטח הנתפס בהמקבל. והדוגמא מזה יובן למעלה בד' אותיות דשם הוי' שהיו"ד היא בחי' הנקודה שנשארה אחר הצמצום שהיא רק נקודה כללית בלבד, והיינו שהיא רק נקודה א' בלבד לגבי אור הקודם, והיא בעצמה הכוללת כל אור ההמשכה השייכה אל העולמות, דזהו תמונתו של אות יו"ד שהיא נקודה אחת עם שני עוקצין, דהקוצין של היו"ד מגלים הרמזים של הנקודה, היינו שהנקודה רומזת בקוץ העליון שלה שהיא רק נקודה בלבד לגבי מה שלמעלה ממנה, וקוץ התחתון רומז שהיא עדיין רק נקודה כללית בלבד שכוללת בתוכה בתכלית ההתכללות כל האור השייך אל העולמות, והה"א הוא בחי' התפשטות שהוא בחי' הרוחב בהתגלות הפרטים הכלולים והנעלמים בהאור הכללי דאות יו"ד, וזהו דתמונתו של אות ה"א הוא ג' קוין ב' קוין מחוברים וקו א' קצר ונפסק, וענינו מורה על זה דכבר יש בו ענינים פרטים, והיינו דלבד זאת שאינו דומה לאות יו"ד שהיא נקודה בלבד ואות ה"א הוא בא בהתפשטות דקוין אלא עוד זאת שהוא בהתרחבות דב' קוין מחוברים וקו א' קצר, ועם זה הרי אות ה"א יש בו מעלתו העצמי שהוא אתא קלילא דלית בי' מששא³⁰ ואינו אלא הוצאת והתגלות הבל הלב, והיינו דמורה על ב' ענינים הפכים דעם היות שהוא הרוחב בהתגלות הפרטים אמנם כ"ז הוא למעלה עדיין מבחי' גילוי ועז"נ³¹ הנסתרות להוי' אלקינו דאותיות י"ה הן נסתרות עדיין, והנגלות לנו ולבנינו, דאותיות ו"ה הם נגלות דאות וי"ו הוא המשכה וגילוי אלא שעודינה המשכה בבחי' כללות, וזהו דתמונת אות וי"ו הוא יו"ד וקו הנמשך מהיו"ד, דהקו מורה על המשכה