תנג

אות ה"א, ועוד יותר שהוא העושה מאות ד' אות ה"א, דבענין האותיות הרי אות ד' הוא מל' דלות²⁷, ואות ה"א אי' בזח"ג דרצ"ז ע"ב דה"א דבכל אתר (הן באתוון רברבן והן בזעירין) קוב"ה, ובירושלמי חגיגה²⁸ דה"א רומז על תשובה, דכ"ז נעשה ע"י הקו הג'. והקו הג' בעצמו הוא קצר ונפרד, דהשני קוין שבאות ה"א המחוברים רומזים לבריאה ויצי', והקו השלישי שהוא קו קצר ונפסק רומז על עולם העשי', והיינו דהעולמו' בריאה ויצירה הם בערך זל"ז, משא"כ עולם העשי' הרי אינו בערך כלל. ויובן זה בג' לבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, דמח' ודיבור עם היות דשניהם הם לבושי הנפש, ושניהם הם אותיות, ומ"מ ה"ה רחוקים זה מזה בתכלית, דמח' הוא רק לעצמו, והדיבור הוא רק בשביל הזולת, ולעצמו אינו מוכרח להדיבור כלל, וכל מה שהוא לעצמו ה"ה נעלה באין ערוך ממה שהוא בשביל הזולת, ומ"מ הרי המח' ודיבור הם בערך זל"ז, ויש להם שייכות זל"ז, דא"א להיות שום דיבור שלא יהי' תחלה במח', וכן כל מח' הרי בהכרח כי תבוא גם בדיבור, ואם כולה לא תבוא בגילוי הרי מקצתה וחלק ממנה בהכרח שיתגלה, משא"כ עשי' הוא לבוש הנפרד, ולכן נרמז בקו קצר ונפרד מהב' קוין.

קיצור. יקדים, כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, התהוות בי"ע מאצי' בדרך אין ערוך, מל' דאצי' נעשית כתר ועתיק לעולם הבריאה, שרש כתר, עצמות ע"ס נשמות וגופים, עולם היכלות, מדרי' היותר עליונה דבריאה באין ערוך למדרי' היותר תחתונה שבאצי', אצי' לגבי בי"ע בערך סוכ"ע לגבי ממכ"ע, האצי' תוארו נקרא בשמי לפי שע"ס דאצי' בבחי' גילוי ההעלם, בי"ע מרומזים באות ה"א, ב' קוין מחוברים וקו הג' נפסק, מחו"ד בריא' ויצי', עשי', קו הג' עושה מד' ה'.