שלז

התפילין, הנה כמו כן מצות אהוי"ר היא בלב, ושיעור מצותן דבשר הלב הגשמי ירגיש נועם האהבה או פחד ורעידת היראה²⁰⁴, וע"י האהוי"ר בהתגלות הלב הוא זיכוך חומריות הנה"ב ובירורו, ותקון כל הענינים במדות, אשר כך היא דרכה של עבודה בעניני המדות לבדוק היטב מהנעשה²⁰⁵ אתו עמו בעצמו, ער זאָל זיך טיף און אמת פאַרטראַכטין אין זיך איבער זיך, גוט בעטראַכטין אין²⁰⁶ איבערלייגין וואָס טוט זעך מיט זאַיינע מדות²⁰⁷, ומבקרם בביקור גמור אחד לאחד, והביקור שלו הוא הן בהטובים והן בהלא טובים וגם בהרעים, כדוגמת האומן שמבקר כלי לאברי'²⁰⁸ ובודק ובוחן ורואה אשר אבר זה שלם וזה צריך תיקון ואת זה צריכים להסירו כולו, וצריכים לעשות חדש, וכן הוא בעניני תקון המדות, ומובן כי הבדיקה האמורה היא אחרי שנחלט אצלו מהו טוב ומהו רע, דהחלטה זו באה מההשגה טובה וההתבוננות בעילוי הטוב ובפחיתות הרע, וזה פועל וגורם ההתפעלות בלב בהתנועות דאהוי"ר, והיינו ההמשכה והקירוב למה שהוא טוב, והמיאוס והריחוק ממה שהוא רע, והעיקר שעי"ז הוא קיום המצות כדבעי למהוי בסו"מ ועש"ט בפו"מ בחיות פנימי בקבע"ו דוקא, אשר זהו כל תכלית האדם בעולם, שבשביל זה הוא ירידת הנשמה בגוף.

יח) והנה ידוע דהעבודה היא שהאהוי"ר תהי' ע"י התבוננות בהשגה אלקית, דההתבוננות הוא שכל, והאהוי"ר הם מדות, דמתחלה צ"ל ההתבוננות, וכמו כאשר מתבונן בענין ההתהוות²⁰⁹ היש מהאין, והיינו איך שכל דבר יש מתהווה מאין אלקי המהווה אותו, וזה מובן מהיש עצמו, דכאשר אנו רואים מציאות יש בהכרח לומר שנתהווה מאין, כי א"א להיות יש מיש עד|20 בלי תכלית, והיינו לבד זאת שאי אפשר להיות יש מיש בלי אין באמצע²¹⁰, היינו שדוקא כאשר גרעין הנזרע בארץ נרקב ונפסד צורתו ונכלל בכח הצומח אשר הטביע הקב"ה בארץ אז הוא צמיחת התבואה, הנה לבד זאת הנה שיהי' יש מיש עד בלי תכלית הוא בלתי אפשרי, שהרי כל ענין היש הוא ההגבלה, ואיך אפשר להיות בלתי תכלית לו, שזהו היפך מהותו, ובהכרח שיש לו קץ והתחלה, וכמ"ש הרמב"ם[ednref_85_*] דיש מיש בלי תכלית לו הוא שקר גמור, ובהכרח שנתהווה מלא דבר, דהיינו בחי' האין האלקי, וגם דכל מציאות יש הוא מורכב, דכן הוא בכל מציאות שנברא בהכרח שיש בו הרכבה, דגם החומר