שט

הוא כשמקיים בחיות ועונג גם³⁶ המצות שאין עליהם טעם כמו שמקיים את המצות שיש עליהם טעם, ובאמת אינו כן, כ"א העיקר הוא דגם המצות שיש עליהם טעם יקיים אותם ברצון וחיות פנימי מצד קבעומ"ש דכך צוה השי"ת³⁷, להיות דמצות הם רצוה"ע³⁸, וברצון גם כשיש בו טעם גלוי הרי העיקר הוא הרצון. וכן פעולת הרצון בכל הכחות הוא בדרך הכרח כמו כח עליון ואופן פעולתו הוא בכל הכחות בשוה, היינו שהוא פועל³⁹ בכח התנועה כמו שהוא פועל בכח השכל, ואינו מתלבש ונתפס בכח השכל כמו שאינו מתלבש ונתפס בכח התנועה, לפי שכח הרצון הוא למעלה מכל הכחות ומובדל מהם, ומ"מ הוא רק שמרומם ונעלה מהכחות אבל אינו שמרומם בעצם. וכמו כן יובן בספי' הכתר שאמיתת הרוממות שבכתר הרי אין זה בבחי' חיצוני' הכתר, דחיצוני' הכתר הגם שמרומם ונעלה מההשתל', ומ"מ ה"ז בבחי' מקור עכ"פ להשתל' שיש לזה שייכות אל ההשתל', ועם היות דבחי' כתר הוא בבחי' רוממות ואינו דומה לבחי' ח"ס שהיא בחי'⁴⁰ מקור לחכמה הגלוי' שזהו בבחי' קירוב, מה שאין כן בחי' הכתר שהוא בבחי' הרוממות, מ"מ אין זה בבחי' רוממות עצמי, רק שמרומם על הנאצלים, ולכן הנה גם בחי' כתר הרי לפעמי' נמנה⁴¹ במנין הע"ס⁴², והיינו בחי' חיצוני' הכתר[ednref_77_*], ולכן אינו בבחי' רוממות⁴³ ממש, ואמיתת הרוממות הוא בחי' פנימי' הכתר שאינו נמנה במנין הספי' כלל, ומובדל מהם לגמרי, והם הב' בחי' ומדרי' שבבחי' כתר, עתיק ואריך⁴⁴, דבחי' אריך הוא חיצוני' הכתר ויש לזה שייכות להשתל', ופנימי' הכתר הוא בחי' עתיק ל' העתקה, שנעתק ונבדל לגמרי מן הנאצלים, כי|20 להיות שעתיק זהו בחי' עצמות א"ס ב"ה שמרומם ומנושא מצ"ע, וכמו שאנו אומרים⁴⁵ המלך המרומם לבדו. וזהו ארוממך שהוא בחי' רוממות הא"ס ב"ה שמרומם ומנושא מצ"ע. אמנם לפ"ז מהו"ע⁴⁶ ארוממך, שמשמע שהעבודה הוא לרומם ולהגביה למעלה, מאחר שזהו מה שמרומם בעצם מה שייך לרומם עוד, ולהוסיף על הרוממות. אך הענין הוא דפירוש ארוממך הוא להמשיך בחי' הרוממות,