רסז

הוי' בשם אלקים, להאיר בחי' ההעלם דשם אלקים שלא יעלים ויסתיר, ויהי' גילוי שם הוי' בעולם, וכאשר ממשיכים גילוי שם הוי' בשם אלקים, אז הרי לא יש בחי' ההעלם דשם אלקים כ"א כמו שהוא באמיתתו שמגלה את האור דשם הוי', וההמשכה היא ע"י שהאדם מאיר את החשך שלו וחלקו בעולם, והיינו דכאשר מאיר את החשך דנה"ב, דשרש הנה"ב הוא ג"כ ממדרי' הקדושה רק שהוא מבחי' ההעלם, היינו מבחי' ההעלם דשם אלקים, וכנ"ל שהנה"ב הוא מגבורת הצמצום ולכן הוא כפי אופן הצמצום בריבוי ובמיעוט בקטן וגדול, וכנ"ל בענין דכל הגדול מחבירו כו', ושרשו למעלה יותר מגבורות דתהו, ויש בו ג"כ כוונה פנימי', והוא שבו וע"י יהי' יתרון האור בכמה ענינים, דלבד זאת שמברר הנה"ב ומזככו ומברר חלקו בעולם דעצם הגשמי נעשה כלי לגילוי אור, והאור מאיר בגילוי, הנה גם הנה"א מתעלה בזה שהשגתו באלקות הוא במוחש שזהו התחדשות גמורה להנה"א.

וזהו ¹⁵³ דכתיב (איכה ג' כ"ה) טוב הוי' לקוו לנפש תדרשנו, דהטוב והגילוי דשם הוי' הוא לקוו שממשיכים אותו ית' בבחי' קוין, שהו"ע המשכת המוחין במדות, וכמארז"ל¹⁵⁴ על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, דעולם הוא בחי' ז"א, ועמידת וקיום העולם שהם המדות הוא ע"י המשכת המוחין בהם, דזהו דכתיב (שה"ש ה' ט"ו) שוקיו עמודי שש¹⁵⁵ מיוסדים על אדני פז, ואי' במד"ר (במקומו) שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו (מד"ר במדבר פ"י¹⁵⁶) עמודי שש שהי' מיוסד בששה ימים, מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותי' של תורה, דששה ימים הם ששה מדות העליונות¹⁵⁷, וכמ"ש¹⁵⁸ כי ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ, ואומר ששה ימים ולא בששת ימים¹⁵⁹, כי הששת ימים עצמם שהו"ע הששה מדות הם העולם, מיוסדים על אדני פז שהם פרשיותי' של תורה, דתורה היא מוחין שהם החיות פנימי של המדות, דלמעלה אינו דומה לכמו למטה, דלמטה הנה היסוד הוא למטה מהבנין, ולמעלה הנה היסוד הוא למעלה מהבנין¹⁶⁰. וזהו העבודה בהמשכת המוחין במדות, וכדאי' בפע"ח¹⁶¹, והעיקר הוא להמשיך בחי'