רמח

האמונה, וצ"ל דע את אלקי אביך שצריך האדם להעמיק חכמתו בינתו ודעתו²⁷, לייגע עצמו ביגיעת בשר וביגיעת נפש, להשכיל ולהבין ולידע כל כמה שיש ביכולתו להבין ולהשיג באלקות, דע"י ידיעה והשגה זו, ה"ה עולה בעילוי אחר עילוי בהאמנת אלקות. והיינו דאדרבא דכל מה שהוא משכיל ומשיג יותר בעניני אלקות, הנה הוא עולה בעילוי יותר בענין האמונה, שריבוי הידיעה בהשגת אלקות, היינו בהאור וחיות האלקי המושג, מביא לידיעת עומק ההפלאה והרוממות העצמי דאלקות הבלתי מושג, וכמ"ש²⁸ זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו, דזה מורה על הגילוי²⁹ וכמ"ש³⁰ ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה, זה הוי' קוינו לו וגו', ואנוהו פי' בשל"ה³¹ אני והוא, ופי' שכאשר זה אלי הוא בבחי' ומדרי' אני והוא, והיינו דכאשר מייגע כלי מוחו וכלי שכלו, להשכיל להבין ולידע הענינים באלקות, שאפשר להבינם ולהשיגם, ואופן יגיעתו והשגתו הוא עד כי אני והוא בתפיסא במוחו ולבו, והיינו שהוא אצלו במדרי' הסתכלות כנ"ל, הנה אז אלקי אבי וארוממנהו מגיע לידיעת הפלאת רוממות העצמי דאלקי אבי שהוא בבחינת אמונה לבד, די ריינקייט פון אמונה, וכנ"ל דאמונה הוא מה שלמעלה ממה שנתפס גם במושכל, נאָר דאָס איז קלאָר שטאַרק און ריין און עס שטאַרקט אים אין אַלץ.

וזהו וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים, דהידיעה דהוי' ואלקים כולא חד הוא המזון המחזק את האמונה, וכנ"ל דע"י מזון גשמי מתחזקים הכחות הרוחנים, הנה כמו"כ ע"י ריבוי ידיעה בהבנת והשגת עניני אלקות, במה שאפשר להשיג, הנה זהו המזון שבא לידי השגת עומק ההפלאה בהבלתי מושג ומושכל כלל, וזהו למינדע לאסתכלא למיעל ברזא דמהימנותא, דהידיעה איך לכנוס בסוד האמונה הנה מאי הוא היינו באיזה אופן אפשר לעלות ולהגיע לזה הוא ע"י הידיעה דהוי' הוא האלקים, וידיעה זו דהוי' הוא האלקים הוא ע"י היום, והיינו מענין יום, דכמו³² שהיום כולל יום ולילה שאין יום שאין לילו עמו³³ כמ"ש³⁴ ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, ועם היות דיום ולילה הם הפכים זה מזה, מ"מ הנה דוקא בהתחברות והתאחדות שניהם הוא יום אחד שלם, וא"כ בהכרח לומר שבאמת אינם הפכים, ולכן מזכירים מדת לילה ביום ומדת יום בלילה³⁵ שהן כלולין זב"ז, ובהתאחדות שניהם