רלט

טוב, ער מאַכט אים פּוסט, ליידיגט ר"ל אים אויס מכל דבר טוב, און פילט אים אָן בכל הדברים רעים, כמו בדברי ליצנות והדומה, דבתחלה מפטם אותו בריבוי דיבורים של דברים בטלים ומביאו גם לדיבורים אסורים ובקרירות בכל עניני התורה והמצוה. והאופן הב' שהיצה"ר מלהיב את לב האדם בכל דבר תאוה וחמדה מעניני עולם הזה. דער יצר הרע צופלאַקערט דעם מענטשן מיט כל הציורים הנחמדים לגופו, וכל השתדלותו של היצה"ר מאַכען דעם מענטשען אַ צולאָזענע האַרץ, ולעוררו לכל מיני רע, והוא ע"י פריקות עול שלא יהי' לו שום דבר המונע מלמלאות תאותו. ובזה הוא ח"ו מכרית את האדם. וזהו מדבר באפל יהלך, די התחלה איז אפל, וואָס עס איז פינסטער, תורה איז אור און חיות, און אַז עס פעלט דער אור התורה איז פינסטער, וע"י ריבוי האפל ר"ל בהעדר אור תורה הנה המחלה המתדבקת ר"ל בקרירות לקיום המצות יהלך, ומיום ליום ר"ל תתגבר. וקטב הכריתה ר"ל ישוד גם הצהרים שהוא תוקף האור והגילוי. והיינו דגם בזה שהוא ברור כצהרים, הנה ישודד מגודל הפריקות עול, עד כי ר"ל יאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיו לא יחפצו³⁵. וזהו דרך רשעים כאפילה שהוא עומק רע, שהרע סובבו ומקיפו מכל צד ופינה. ולא חלי ולא מרגיש. ער איז אַזוי פיל משוקע אין דעם רע ר"ל אַז ער פילט דאָס גאָר ניט. והיינו שהוא בית קיבול לרע שהוא קשה מהרע עצמו. דהרע היא בריאה וענינו בכך, ובאמת הנה עיקר התהוות הרע אינו אלא לנסות את האדם, ולהרבות שכרו בעמדו בנסיון. וכמ"ש בסש"ב פי"ב³⁶ כי המוח שליט על הלב³⁷ בתולדתו וטבע יצירתו שכך נוצר האדם בתולדתו שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאותו שבלבו³⁸. וטבע זו הוא בכל אדם, אלא להיותו חומרי היינו שנשקע בענינים הגשמים, ומוטבע בעניני הגוף הוא יושב ר"ל באפילה וכנ"ל דבאפילה הנה האויר נתקלקל עד שדוחה את האור, ולכן הנה בכדי להאיר מקום האפילה צריכים אור של אבוקה גדולה דוקא.

ג) והנה זהו הנפש והתורה נמשלו בנר דשניהם יחדיו כשהם כלולים הוא כמו האבוקה שקלועה וכלולה מכמה נרות יחדיו ואור ואש יחדיו, דבתורה כתיב³⁹ מימינו אש דת למו, וכתיב⁴⁰ הלא דברי כאש, ואש התורה שורף את האויר המקולקל, והיינו דירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף גשמי ונתינת התורה למטה בעוה"ז הוא בכדי להאיר את החשך והאפילה דעוה"ז ולגלות את האמת, וכמ"ש⁴¹ ואמת הוי' לעולם, דשם הוי' פירושו הי' הוה ויהי' כאחד⁴² שזהו למעלה מן הטבע.