קעח

טוב שלא יהיה בו איזה תערובות לא טוב, ורע שלא יהיה בו תערובות טוב³⁶. וזהו אני חומה זו תורה, דהתורה ענינה לברר חלקי הטוב מן הרע ולהפריד חלקי הרע מן הטוב.

וביאור הענין הוא דהנה כתיב³⁷ זאת התורה אדם, דהתורה שענינה לברר התערובות טוב ורע ולהפרידם זה מזה הוא בשביל האדם לברר ולזכך שכל דאדם ומדותיו. דהנה אנו רואים חילוקי דרגות בטבעיות בני אדם בין הפנימית והחיצונית שלהם. דהנה אנו רואין במוחש, דיש סוגי בני אדם שבפנימיותם הם טובים ובחיצוניותם הם רעים. דהאיש ממזג הזה הנה בהעלם בנפשו הוא איש טוב שאוהב את חבירו ונותן מקום גם לזולתו. שישנם אנשים כאלו שהם בעלי שכל ואנשים מתונים, אבל אינם נותנים מקום לזולתם כלל. ער האָט פאַר דעם אַנדערען קיין אָרט ניט. והוא חושב רק אדות עצמו. ער טראַכט נאָר וועגען זיך, אוכל ושותה ומתענג בכל אשר לו. ואדות זולתו אינו חושב כלל. ער טראַכט ניט פון דעם אַנדערען. פאַר דעם אַנדערען האָט ער גאָר קיין אָרט ניט, ער איז אינגאַנצן פאַרנומען מיט זיך. דזה מה שאינו חושב אדות זולתו, אין זה מפני רוע לבבו. או שאין הזולת תופס מקום אצלו. אלא להיותו אוהב את עצמו במאד ויקר בעיני עצמו במאד על כן הוא ממולא כולו מעצמו, מבלי נשאר אצלו מקום בעד זולתו. אבל איש זה אינו כן, הוא יש לו מקום גם בעד זולתו ומרגיש ומשתתף בצערו של חבירו ומרחם עליו. אבל זהו רק בפנימיותו, אין פנימי' האַרצען פילט ער דעם צווייטען אויך. אבל בחיצוני' מתנהג בקמצנות שאינו מטיב חסדו עמו בפועל. והגם שמתעורר ברחמים עליו, אך זה רק בפנימי', אבל בגלוי הוא מתנהג בקמצנות וכילית, ולפעמים גם מציר ומעיק לו. ער מאַכט אים איינג און שלעכט. וכ"ז שעושה לא טוב הוא היפך טבעו העצמי, שהוא איש טוב בפנימיותו. וראי' לדבר שהוא איש טוב נראה בב' אופנים. הא' בעת שיחם לבבו בשמחה גדולה מנס שנעשה לו, או איזה שמחה גדולה שתהי', הנה אז מתגלה פנימיותו הטוב ועושה חסד. או בעת שנכנע ונשבר לבבו מאיזה מאורע לא טוב ר"ל אז הוא מפזר צדקה כאיש הטוב באמת, א"כ הרי נראה דבפנימיות הוא טוב, אלא שהטוב הזה מוקף וסגור מכל צד ופנה, מבלי אשר יוכל להתגלות והוא הנק' סגור הלב. די האַרץ איז פאַר שלאָסען. וכמו שאנו רואים במוחש דיש כאלו שהם חפצים לעשות דבר טוב והם גם בעלי יכולת לעשות טוב. אבל לעשות בפועל אינם יכולים לפי שהרע סובב אותו מבחוץ, ואינו מניח אותו לפועל טוב. ולזאת הנה כאשר ע"י אחד הענינים נשבר החיצונית הלא טובה אז מתגלה הפנימיות שהוא טוב. אבל באמת אין זה תערובות טו"ר. שהרי הפנימית הוא חלוק מהחיצונית שהפנימית הוא טוב והחיצונית הוא לא טוב. וגם רע. ובתערובות טו"ר הכוונה דגם בחיצוני' הלא טוב והרע, יש בו גם כן תערובות טוב. שהרי בעת שנשבר החיצוני' ומתגלה הפנימי' הרי לבבו הלא טוב עצמו נעשה טוב.