סח

כז) אמנם צ"ל והלא עלה ברצונו ית' להאציל ולברוא העולמות, ומבואר בע"ח³²⁴ שזה הי' לפני הצמצום, וכמאמר הזהר³²⁵ בריש הורמניתא³²⁶ דמלכא, ומבואר במ"א³²⁷ שזהו בחי' התעוררות הרצון כבי' על בריאת והתהוות העולמות, א"כ הרי בעליית רצון זה שהוא באוא"ס שלפני הצמצום כאלו יש בחי' מדריגות אורות פרטיים. אך הענין הוא דהנה ידוע[ednref_52_*] שיש רצון הנק' רצון המוחלט, דהיינו שמוחלט בהחלטה עצמיות מצד העצמיות גופא ולא שנתעורר בזה והוחלט כך כ"א שהוא מוחלט בעצם³²⁸, ויש רצון שבא בהתעוררות, והיינו שמתעורר באיזה רצון כמו בבנין איזה בית וכה"ג, דרצון זה הרי יש בו בהעלם פרטי הדבר איך ומה יהי' הדבר ההוא שהתעורר ברצונו אליו, דמאחר שנתעורר בהרצון הרי בהכרח שיש בו בהעלם איזה ציור אשר בו הוא רוצה. והדוגמא מזה למעלה הוא בבחי' עליית הרצון שעלה ברצונו ית' להאציל, שזהו בחי' התעוררות רצון כבי' שנתעורר ברצונו ית' להאציל ולברוא כו', ושיער בעצמו בכח כל מה שיהי' לפועל³²⁹. וביאור הענין הוא דהנה בהתעוררות הרצון גופא הרי יש ג"כ ב' מדרי', והם רצון נעלם ורצון גלוי, דרצון נעלם הוא שהרצון הוא בהעלם בעצמותו כבי' ואינו עדיין בבחי' מח' ורצון כלל, והיינו שנאמר אשר רצון זה יהי' כלל אל מדרי' האורות פרטיים שאחר הצמצום, ורצון זה נק' רצון פשוט להיותו בבחי' פשיטות ממש, דהגם שזהו בחי' התעוררות כבי' וממילא הרי עלה הכל בהעלם, מ"מ הרי הכל הוא בבחי' פשיטות ממש שאינו בגדר להקרא בשם אור כללי, ולכן הרי כללות הרצון הזה נק' רצון נעלם שהוא בהעלם בעצמותו, והב' הוא רצון גלוי שהוא בבחי' אור כללי כמו כלל ופרט. ויובן זה עד"מ באדם שנתעורר בעצמו ברצון באיזה דבר, כמו בנין בית וכה"ג, והוחלט אצלו הרצון, אבל החלטה זה אין זה לפועל עדיין, ואינו אלא מה שנתעורר בעצם הדבר לרצות בו והתעוררות זו הביאה החלטה, והוא מה שהוחלט אצלו לרצות בזה שנתעורר, אבל לא לעשות הדבר בפועל, א"כ מובן דהרצון הזה אינו שייך עדיין אל הפועל ובאמת הנה לא זו בלבד שאינו שייך אל הפועל הרי אינו גם רצון כללי אליו, מאחר שאין שום התעוררות עדיין על פועל הדבר, ועם היות