תקמ

וגו'. דזה הי' עבודתו של אברהם אבינו ע"ה מה שהנהגתו הוא למעלה מדרכי העולם שהוא ע"פ הטבע. וזהו למען אשר יצוה וגו' ושמרו דרך הוי' וגו' שהוא הדרך שלמעלה מן הטבע, שלא להתפעל כלל מדרכי הטבע ובכל עניניהם יהי' כל מחשבתם בהלמעלה מן הטבע, וזהו זרע ברך הוי', שהם זרע נצחי הפועלים ועושים להיות ברך הוי', שיהי' גילוי שם הוי' בעולם. וזהו מקום האדם, דמקום הוא ענין[ednref_100_*], ומקום האדם הוא ענין של האדם, והיינו דזהו כל ענין היות האדם בעולם לפעול כפי שעלה ברצונו ית' בברה"ע, ואשר ע"כ אין מקומו מכיל את הדברים הגשמים כמו שהם בחומריותם. ולזאת הנה כאשר האדם נותן את עצמו ח"ו לדברים החומרים ומתאוה להם ביותר שזהו היפך מהותו העצמי הרי אינו ממלא גם חצי תאותו. אמנם לפי זה יובן דאם הדברים הגשמים באים בדרך ממילא על ידי קיום התורה ומצות, דהנה כתיב²² אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם וגו' דכל ההשפעות בענינים הגשמים תלוי בשמירת וקיום התורה ומצות. (ומה שדרך רשעים צלחה²³ הרי מקרא מלא דבר הכתוב (דברים ז' י') ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגו' ופרש"י בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העוה"ב) אבל כמו שהוא על פי תורה הרי כל ההשפעות בצרכי האדם באים לו בדרך ממילא, וכאשר האדם שוקד במעשה הטוב בצדקה וגמ"ח מוסיפים לו ברכה, וכמ"ש²⁴ עשר תעשר ואמרז"ל (שבת קי"ט ע"א) עשר בשביל שתתעשר, ואמרו[ednref_101_*] מעשרות סיג לעושר, והיינו דהדברים הגשמים הוא לא שמתאוה להם רק שבאים על ידי קיום התורה ומצות אז יכולים לקבל גם ריבוי טובה. וזהו כלי ריקן מחזיק, דכאשר הוא ריק מתאות זרות אז יחזיק²⁵ גם ריבוי השפעת הגשמי²⁶, וכאשר הוא מלא²⁷ תאוה שמתאוה להחומרי והגשמי אז אינו מחזיק, דכאשר הוא ריק מהתאוה אזי גם הדברים הגשמים אינם גשמים ואינם תופסים מקום, והיינו דלבד זאת דאצלו אינם תופסים מקום ומציאות, הנה עצם הענינים לעצמן אינם תופסים מקום ומציאות גשמי להיות שהן כמו רוחניים. וכמו המן שעם היותו נתפס בגשם ובא במדה עומר לגלגלת²⁸, וכתיב²⁹ וימדו בעמר וגו', ובהגבלת זמן³⁰ ומקום, ועם זה הי' מזון רוחני שנבלע באיברים³¹ ולא הי' תופס מקום, וכ"ה בכל הדברים הגשמים כשהן באים ע"פ התורה ה"ה יוצאים מחומריותם ונראה ונרגש בהם רוחניותם שהיא