תפ

ההיכלות דאצי' כידוע²² דהיכלות דאצי' הן בחי' נברא, ועם היות דזהו בחי' נברא שבאצי' שאינו מענין תואר בריאה כמו שהוא בעולם הבריאה, מ"מ הן בחי' נברא וזהו בחי' ומדרי' עולם שבעולם האצי', לפי דשם עולם מורה על הגבול וכל בעל גבול הוא מוגבל בזמן ומקום וכן הוא בענין עולם דבל' הכתוב ענינו זמן וכמו חוקת עולם²³, לאחוזת עולם²⁴ שהמכוון הוא כל משך הזמן, ובל' רז"ל עולם קאי על המקום דעולם היינו השמים וארץ וכמאמר²⁵ שית אלפי שנין הוי עלמא, הרי עולם הוא גבול, ואוא"ס הוא בחי' בל"ג דכמו שהעצם הוא א"ס כמו"כ האור הוא א"ס, ויש יתרון בעצמות על האור בזה שאין לו תחלה דהתואר אין לו תחלה הנה זה מעלה גדולה על תואר א"ס²⁶, וממילא הנה זה מה שהעצמות הוא א"ס ה"ז ג"כ באופן אחר, ומעולה יותר מכמו מעלת אין סוף דאור, והיינו דא"ס דעצמות הוא בלי גבול האמיתי דהיינו שלילת הגבול ושלילת הבלי גבול²⁷, אמנם האור הרי יש לו תחלה רק מעלתו הוא בזה מה שאין לו סוף, וממילא הא"ס שבאור הוא רק התואר דבלי גבול, אבל עכ"פ הנה בזה הוא מעין העצם שהוא בחי' בלי גבול²⁸, וא"כ הרי גם האור אינו בערך העולמות כלל.

קיצור. יבאר דאם טעם קריאת הבריאה בשם יש מאין הוא רק להיותו התחדשות דבר מלא דבר הי' יותר מתאים התואר בריאת גשמי מרוחני שאינו נגד האמת, דהנברא הוא גשמי לגבי המהוהו, אבל שהנברא הוא יש לגבי המהוהו זה נגד האמת, ויבאר אני הוי' הוא שמי, שם ואור וההתהוות ע"י האור שהוא שם הוי', עצמות וגם אור הא"ס אינם בערך העולמות, א"ס דאין לו תחלה בל"ג אמיתי, וא"ס דאור הוא בל"ג.

ענינים. ד תואר גשמי מרוחני. ה עצמות א) אין לו תחלה, ב) אין לו סוף. ו א"ס של האין לו תחלה הוא בל"ג אמיתי. ז בל"ג אמיתי, שלילת החיוב ושלילת השלילה. ח אור, א) יש לו תחלה, ב) אין לו סוף, ג) הא"ס שלו הוא בלי גבול.

ג) והנה ²⁹ בכדי שיהי' התהוות העולמות הוצרך להיות הצמצום בהאור, והצמצום הוא באופן כזה שנתעלם לגמרי מכל וכל, ונשאר רק נקודה שבאין ערוך לגבי האור הקודם וזהו היו"ד דשם הוי' שהוא בחי' נקודה לבד, והמשל בזה ידוע בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל הרי עצמות השכל של המשפיע אינו בערך המקבל כלל, ובשביל ההשפעה והגילוי אל המקבל הרי בהכרח שהמשפיע