שפט

שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, דכללות התהוות העולמות הוא מהארה לבד וכתיב38 בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז39, וכשלומד ענין זה הרי מבינו בהנחה טובה, דער ענין לייגט זעך באַ אים גוט אָפּ וחושב ומהרהר בזה ומעמיק דעתו בההתבוננות בהענין אז מתחדש לו בהענין הסבר עצמו בהטעמת הענין והבנתו בדוגמא בכחות ולבושי הנפש, דהאדם הוא נברא מוגבל, ומ"מ הנה ב' אותיות אינם תופסים מקום40 לגבי ריבוי האותיות שאדם מדבר במשך יום חדש ושנה ומכש"כ העדר תפיסת מקום של ב' אותיות לגבי כללות כח הדיבור, ובפרט לגבי כח המחשבה, וכ"ש לגבי עצם הנפש שמלאה אותיות41 הרי ב' אותיות אין להם שום תפיסת מקום כלל, ויעמיק להתבונן ומה האדם שלאחר כל העילוים שלו הוא נברא מוגבל, דהן אמת אשר ב' אותיות אינם תופסים שום מקום לגבי זה דעצם הנפש מלאה אותיות, אבל העדר תפיסת מקום זה הוא כמו שאין תופס מקום מספר א' לגבי המספר דריבוי רבבות אלפים פעמי' ריבוי רבבות אלפים, דמ"מ הלא כל המספר המרובה דריבוי רבבות אלפים פעמים ריבוי רבבות אלפים הוא מקובץ מריבוי רבבות אלפי' פעמים ריבוי רבבות אלפים אחדים, וכאשר יחסר מספר א' הלא יחסר אותו המספר א"כ הרי גם מספר א' יש לו מקום ורק דלגבי עוצם הריבוי דריבוי רבבות אלפים פעמים ריבוי רבבות אלפים הנה מספר הא' הוא מספר בלתי תופס מקום גלוי, אבל מספר לגבי בלי מספר ה"ה בהעדר תפיסת מקום לגמרי42, וכן הוא בענין זה דבהאדם הנה ב' אותיות הגם שהם בגדר מספר מ"מ אינם תופסים מקום, וא"כ להבדיל הבדלות אין קץ למעלה הרי ב' אותיות אינו תופס מקום כלל, והיינו דכללות ההשתל' מרוכ"ד עד סוכ"ד אינו תופס מקום כלל לגבי עצמות ולכן לא שניתי, והוא ההתבוננות דהוי' אחד איך דכולא קמי' כלא חשיבי ממש43, וזהו דע את אלקי אביך שצ"ל דעת והשגה והוא ללמוד הענין בטוב עד שיונח ויוקלט אצלו בהנחה וקליטה טובה, ולבאר ולהסביר לעצמו כפי השגתו, דיש מעלה בהשגה שעי"ז הוא הגילוי בנפש דכאשר משיג ענין אלקי ה"ז מאיר בגילוי בנפשו, דחכ' הוא בחי' הביטול עצמי שלמעל' מטו"ד המושג, ה"ז אינו בבחי' גילוי ואינו שייך בזה תפיסא והשגה וכמאמר44 ולית מח' תפיסא בי' כלל, אבל בהשגה ה"ז בבחי' תפיסא, וזהו דהתגלות עתיק הוא בבינה45 דעיקר גילוי התענוג הוא בבינה בהשגה דוקא, והיינו מפני דהשגה שרשה מבחי' התענוג, ובכחות הנפש דחו"ב עם היות דבסדר עמידתן והתגלותן הרי החכ' קדומה לבינה ונעלית יותר ומ"מ הנה יש יתרון בבינה שלמעלה

הערות

  1. 38. ישעי' כו, ד.
  2. 39. מנחות כט, ב.
  3. 40. ראה תניא פ"כ-כא.
  4. 41. ראה לקו"ת בחוקותי מה, ד. ספר המאמרים תרצ"ו ע' 110. וש"נ.
  5. 42. ראה תניא פמ"ח (סז, ב).
  6. 43. ע"פ דניאל ד, לב. זח"א יא, ב.
  7. 44. תקו"ז בהקדמה (יז, א).
  8. 45. ראה זח"ג קעח, ב. תו"א לך יא, סע"ב. תו"ח שם פא, ב ואילך. אוה"ת שם ח"ו תתרעג, א ואילך. לקו"ת ר"ה נז, א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.