שנח

והנה העבודה דתיקון המדות הוא ראשית העבודה21, והיינו דכל הקרוב לגשת אל הקדש לחשוב מחשבות בכוונת ירידת נשמתו למטה להתלבש בגוף, ולחיות ע"פ האדמה אשר שלחו הדיעה העליונה ית' ויתעלה, לעבוד את ד', בתורה ותפלה וקיום מצות מעשיות, הנה ראשית העבודה הוא תיקון המדות לבררם, איזה מהם צריכים שבירה והעברה לגמרי, בדרך שבירה ודחי', עד כי לא ישאר גם שמץ מהם, ובכל אשר לו, היינו בכל כחות נפשו, צריך ללחום עם עצמו, בכל אופני תכסיסי מלחמה, לשברם ולהרחיקם בתכלית הריחוק. ואיזה מהם צריכים רק תיקון בלבד, והיינו דהמדות שהם בכללותם טובים, רק שצריכים זיכוך ובירור חלקי הפסולת שבהם, הנה אליהם ישים לבו ונפשו ודעתו, לתקנם ולבררם, והוא ע"י המשכת אור המוחין להאירם, בעלייכטין זיי, וכמו היושב בחשך הרי אינו רואה מאומה, גם אפילו בדבר סמוך אינו רואה, וע"י האור ה"ה רואה המקום אשר הוא עומד שם, וכן הוא בעבודה אשר ראשית כל צריך להאיר מקום עמידתו, ער דאַרף בעלייכטין דעם מעמד ומצב שלו, ואו ער געפינט זיך, והוא הידיעה העצמית בעצמו, באַ זיך אַליין ויסין זיך, ואָס דאָס איז אַזאַ ויסין, ואָס נאָר יעדער איינער אַליין ווייס באַיי זיך אַליין וואָס ער איז, און ואו ער שטייט, דאָס הייסט ואָס זאַיין מעמד און מצב איז, דענין זה אינו פרטי בהנוגע לפרטי עניני השכל מדות ורגילות, כ"א הוא הכלל העולה מכולם יחדיו, דער כללות'דיקער מעמד ומצב שלו, כי כל הענינים דשכל ומדות ורגילות, הנה לפעמים הם מייפים את האדם, ולפעמים הם מורידים את האדם, ובאמת הנה בשני האופנים הרי אינו עדיין עצם מהותו של האדם מה שהוא באמת לאמתו כמו שהוא, וכמו שאנו רואים במוחש, במעלת מדריגות אנשים שונים, דישנם כאלו שיש בהם מעלות פרטית כמו חריפות בשכל, או בעל מדה טובה או רגילות טובה, דכ"ז הם מעלות פרטית עכ"פ, וישנם כאלו שהם נמצאים במצב סביבה מעולה, שזהו סיבה מהחוץ, או בשאר סיבה מהסיבות, אשר כל זה נותן לו הוד ויופי ומגביהו להעמידו שלא במקומו העצמי מה שהוא, שבאמת הרי הוא בעצמו הוא במקום שהוא, ער איז דאָך וער ער איז, ואינו אלא רק שהסיבות החיצוניות גורמים להעמידו במעלה ומדריגה שהוא עומד שם, והיינו דזה שהוא במעלה ומדריגה כזו אינה עצמית, פי' שזהו אינו מדריגתו העצמית כמו שהוא באמת לאמיתו בעצם כללות מהותו, ואינה אלא סיבה חיצונית בלבד, מה שגרמה לו לעמוד במקום מעולה כזה, וגם המעלה פרטית שיש בו הרי אין זה אלא מה שהוא בעל מעלה פרטית בלבד, והאדם בעצמו, בהידיעה העצמית שלו הרי הוא יודע מה שהוא, ער אַליין וייס דאָך ואָס ער איז. וכן הוא לפעמים להיפך, דפרטי הענינים דשכל ומדות ורגילות, מורידים וממאסים את האדם, ומכסים על מהותו, וכמו שאנו רואין במוחש, דלפעמים כאשר האדם יש לו איזה מדה רעה, או רגילות רעה, בגאוה כעס ושקר, או עקמימות בשכל, פאַר מיאוס דאָס דעם גאַנצין מהות הכללי שלו. דבאמת הרי שני האופנים הם בלתי אמיתים, דכשם שאופן הא' שהמעלות הפרטית דשכל ומדות ורגילות או הסביבה

הערות

  1. 21. ראה גם אגרות-קודש אדמו"ר הצ"צ (קה"ת, תשנ"ג) ע' קה. שיחת שמע"צ ושמח"ת תרצ"ד (לקו"ד ח"א נו, א ואילך). אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' תנח.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.