שכה

יא) והנה מכל הנ"ל יובן דבעו"ע דכשמהות¹³⁷ העלול כלול בעילתו הוא נעלה באין ערוך לגבי האופן עו"ע כשמציאות העלול כלול בעילתו, ומ"מ הנה עם היות שרק מהות העלול בלבד הוא שכלול בעילתו, מ"מ הנה עם זה הרי מעלול זה הוא¹³⁸ שמצטייר ומתרקם מציאותו של העלול בשוה ממש כמו שהוא בהאופן דעו"ע כשמציאות העלול כלול בעילתו, ואדרבה הנה באופן זה הרי נראה עוד יותר ההבדל בין העלול כשהוא כלול בעילתו ובין עלול זה שנעשה מציאות לעצמו, וכמו שכל ומדות שהם עו"ע, דהשכל הוא עילה והמדות הם עלולים, ומ"מ הנה העילה ועלול דשכל ומדות הרי אינו דומה להעו"ע דמח' ודיבור, והגם דזה מה שהעילה מחייבת את העלול והעלול מוכרח מן העילה הוא בעו"ע דשכל ומדות כמו בעו"ע דמח' ודיבור, דהשכל מחייב מדה, וכמו שרואים בחוש שמכל השגת שכל הרי נעשה ונולד מדה, דכשלומד איזה ענין בהשגה אלקית דבדבר הוי' שמים נעשו, ומבינו בטוב טעם, ומתבונן בזה הרי נולד בלבבו המשכה וקירוב אל הדבר שמשיגו, ואם אין שום לידה והתגלות בלבבו הוא מסיבה צדדית שמונע ומעכב התפשטות ההתעוררות, וכידוע בענין ג'[ednref_82_*] שרי פרעה¹³⁹ קנה ושט וורידין שמפסיקים¹⁴⁰ בין המוח והלב, ונקרא טמטום הלב, וגם אז הרי במוחו הוא מתפעל על הענין עכ"פ. ואם גם במוחו אינו מתפעל הוא ג"כ מפני סיבה צדדית, והוא טמטום המוח שקשה עוד יותר מטמטום הלב, אבל כשלא יש מניעות אלו הרי ישנה התפעלות המדה, והוא לפי שהעילה מכריח ומחייב את העלול, וכן מהמדות שהם העלולים יכולים להכיר במעלת העילה שחייב אותם, ועם זה הרי אינו דומה העו"ע דשכל ומדות להעו"ע דמח' ודיבור. דהנה זה מה שהעלול נמצא כלול בעילתו היינו מה שהמדות נמצאים כלולים בשכל הכוונה בזה|20 הוא ההתפעלות¹⁴¹ שכלי, שכאשר מתבונן בשכלו בטוב הדבר ה"ה מתפעל בשכלו ע"ז ובא אח"כ לידי התפעלות הלב, ועם היות שאינו דומה התפעלות הלב להתפעלות השכל, דהתפעלות השכל הוא על טוב הדבר עצמו, ער ווערט זייער גערירט און מתפעל בשכלו פון דעם עצם הדבר ווי ער איז טוב בעצם, והתפעלות הלב הוא מזה שלו טוב הדבר, די התפעלות זיינע איז פון דעם ווי די זאַך איז פאַר אים גוט, דזה מה שלו טוב הדבר הרי אינו בערך כלל לזה מה שהוא בעצם טוב, ומ"מ הרי ג"ז הו"ע התפעלות, דענין המוחין הוא מנוחה, וכל התפעלות הוא מדות, א"כ הרי מציאות ההתפעלות יש בשכל ג"כ רק ששם הוא בדקות עדיין, והם המדות שבשכל, שיש בזה ב' ענינים, הא' הוא התפעלות שכלי