רסו

היא למטה יש בה מדרי' האצי' שזהו שרשה ומקורה הגלוי, וזהו טהורה היא שהיא מדרי' אצי'¹⁴³, וע"כ הנה הנשמות גם כשהם למטה משיגים אלקות ובהם נשלם הכוונה דבגין דישתמודעון בי'¹⁴⁴ דידיעה זו היא מצד האצי', היינו לפי שנאצל כללות עולם האצי' שהוא ממוצע בין המאציל העליון ב"ה והנבראים¹⁴⁵, ולפי שנאצל הענין דבידיעת עצמו יודע את הנבראים¹⁴⁶, דלכאורה אינו מובן לאיזה צורך הוא אצילת הענין דבידיעת עצמו יודע דהלא הכל הוא עצמותו ובמילא הכל גלוי וידוע, ולמה הוצרך אצילות זו, אך הענין הוא דאצילות ענין מה שבידיעת עצמו יודע כל הנבראים הוא בכדי שבנבראים יהי' ענין הדעת וההשגה באלקות¹⁴⁷, וכדאי' בע"ח בתחלתו¹⁴⁸ כשעלה ברצונו ית' שמו לברא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית', דהכוונה העליונה היא שהנבראים שלמטה בעוה"ז הגשמי יהיו יודעים ומשיגים אלקות, דהמוח הגשמי תופס המושכלות בעניני אלקות בהענינים היותר נפלאים בפרצופים הנאצלים דהפלאת סוד עתיק ומחשבה הקדומה דפרצוף א"ק ושרש נשמות דגופות שהם כלים¹⁴⁹ והדומה בהשגה טובה, ואפשר להתבונן בהם בעמקות גדולה, דאז הנה מוחו הגשמי ממש הוא כלי לאלקות וכאשר מתבוננים בהתבוננות אלקי מאיר בהם האור בגילוי בנפשם, וכמ"ש¹⁵⁰ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה בבחי' ראיית עין השכל בהאין האלקי המהווה את היש (וכנ"ל דראיית עין השכל היא ראי' חושית בעיני בשר) דזהו פי' ברוך שאמר והי' העולם¹⁵¹ דזה מה שאמר והי' העולם דהתהוות העולמות הם במאמר ורוח פיו ית' הוא בבחי' ברכה והמשכה בגילוי, וכאשר משיג בהאין האלקי המהווה את היש אז הרי אין היש נראה מציאות כ"כ ואינו נמשך אחרי היש ממש, כ"א שנמשך אחר הכוונה האלקית שישנו בהיש ההוא, וע"י ההתבוננות מתעורר באהבה ורצוא אל הכוונה האלקית ואל האלקות שבו, ולא ירצה בהישות של היש כ"א כל חפצו ורצונו יהי' להשלים הכוונה האלקית, דעי"ז מאיר חשך העולם שממשיך גילוי שם הוי' בשם אלקים, דזהו דכתיב¹⁵² ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, דבתחלה נאמר בראשית ברא אלקים וגו' שהוא בסדר דהתהוות העולם והיש שהוא ע"י שם אלקים המעלים ומכסה על האור, ולכן בכל מע"ב נזכר רק שם אלקים, ואח"כ נאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים שהוא הסדר דנשמות, והיינו דנש"י ע"י עבודתם ממשיכים שם