רלח

וההפרש בין גשמי לחומרי הוא, דגשמי הוא חשך, וחומרי הוא אפילה. חושך נק' דונקל, דאָס הייסט אַ לייכטע פינסטערניש, אפל הוא נק' פינסטערניש. וענינו בנפש הוא, דהנה יש ב' מיני רע, הא' הוא שיודע שהדבר ההוא הוא רע, דיש דברים אשר האדם מתאוה אליהם במאד וחומדם ביותר, אבל יודע הוא שהם דברים אסורים ע"פ התורה, הנה הגם שיצרו מתגבר עליו במאוד להסיתו ולפתותו, ומ"מ עולה בלבו איזה הרהור של יראת שמים. ומשו"ז הוא יכול לעמוד על נפשו בדעת ובחירה שלא ילך בדרך זו שיוזק בה בודאי. וזהו דכתיב33 ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. הרי רואה בעיניו ב' דרכים לפניו. ועוד זאת יותר כי יודע הוא במעלת הדרכים אשר לפניו. כי הטוב האמיתי שהוא רוחני הוא חיים. והטוב הגשמי בתאוה וחמדה הוא רע ומות. והב' הוא רע כזה היינו שהוא במעמד ומצב כזה, דהגם שהוא יודע שהוא דבר אסור ע"פ התורה, הנה אינו עולה על דעתו כלל ר"ל האיסור שבזה, ועושה מה שהוא חפץ בשרירות הלב, דזהו דכתיב (משלי ד' י"ט) דרך רשעים כאפילה לא ידעו במה יכשלו. דאפילה היא עוד קשה מאפל והוא הנקרא טיפע געדיכטע פינסטערניש. וגם האויר מושחת שם, דהנה בבית שיש בו ריבוי האור גם האויר טוב, ובבית אפל שאין בו אור הרי גם האויר מקולקל, ומ"מ הנה אור הנר דוחה את החשך, אבל במערה עמוקה באדמה הנה לא זה בלבד שהוא מקום האפילה הנה גם האויר הוא מושחת במאד ועל הרוב דוחה ומכבה את הנר וצריכים אבוקה גדולה להאיר את החשך הגס34 ע"י שריפת האויר המקולקל, דהנה כתיב (תהלים צ"א ו') מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים. הנה דבר הוא ר"ל מגפה הבאה מן מחלה מתדבקת, ואופן החולי ר"ל הוא שמתקררים אבריו בזה אחר זה עד שר"ל הוא מת, וקטב הוא ר"ל חולי המכרית, ואופן החולי ר"ל הוא ע"י חמימות גדולה הנקרא פאַרברענט ר"ל. והנה דבר וקטב הם ב' קליפות קשות אשר כפי המבואר בענינם, דבר הוא קליפה דקור שזמנו יותר בלילה, דבכל זמן מזמני השנה הן בחורף והן בקיץ, הלילה היא קרה יותר מהיום ולכן המחלה ר"ל של דבר בלילה. וקטב היא קליפה דחום שזמנו יותר ביום. וענינו בעבודה הוא, דיצה"ר יש לו ב' מיני דרכים ואופנים איך להסית את האדם ולהדיחו מדרכי התורה והמצוה. האופן הא' הוא ע"י חולי הדבר שהוא ל' מדבר ודבור, וענינו בקרירות, והוא מה שהיצה"ר מקרר להאדם כל ענין התורה והמצוה. וכשם שבגשמיות ענין מחלה זו הוא מה שר"ל אבריו אחד לאחד מתקררים ומתים. ווערן ר"ל פאַרקילט און אָפּגעשטאָרבען, עד אשר נכלה כולו ר"ל. הנה כמו"כ הוא ברוחניות מה שהיצה"ר מקרר את האדם מתורה ומצות. מקררו מהציצית ומקררו מן התפילין שבת מקוה וכשר עד אשר עושה אותו למת ר"ל. ומתחיל מן הנקל ביותר, דגם מי שהוא בן תורה מקררו שלא ילמוד, ואח"כ מקררו בהעדר קיום מ"ע, ואח"כ מביאו ר"ל למל"ת, וכל השתדלותו של היצה"ר הוא לעשות את האדם כמדבר שמם שלא יהי' ראוי להצמיח שום פרי

הערות

  1. 33. נצבים ל, טו.
  2. 34. ראה לקו"ת חוקת סה, סע"ד. אוה"ת תזריע ח"ב ע' תקכ. ספר המאמרים תרל"ה ח"א ע' קצז. ח"ב ע' תפא. וראה גם לעיל ע' קיט. לקמן ע' תקב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.