רג

דער מציאות. ולזאת בענין המציאות הנראה לעיני בשר ונרגש במישוש הרי עפ"י ההבחנה השכלית הרי היש אינו, והאין ישנו, דער יש איז ניט פאַראַן, און דער אין איז פאַראַן, והיינו דלפי הבחנת השכל הרי מציאות הנראה והנרגש אין לו הוכחות על מציאותו שהרי אינו עושה לא את עצמו ולא שום דבר, דיש מיש אי אפשר להיות בלתי אין באמצע, כמ"ש במ"א²². ואם כן הרי אין לנו שום הוכחה שכלית שישנו רק בזה מה שהוא נראה לעיני בשר ונרגש במישוש, הנה באמת הרי המציאות הנראה והנרגש מוכיח ומגיד לנו דהוא אינו הוא, אַז ער איז ניט ער, כ"א החיות המחי' אותו, דזה מה שבהמישוש מתקבל כמו במושכל ראשון שהוא מציאות ודאי, ואינו חוקר עליו, הרי אין הנחה זו מספיק להשכל, כי השכל מבין דגם הוא בעצמו היינו האדם, הנה לא הגוף הוא המציאות, כ"א הנפש המחי' את הגוף הוא מה שישנו, וכן הוא בכל מציאות נראה ונרגש, הרי הכח האלקי המהוה הוא הישנו, א"כ הרי ע"פ הבחנת השכל הנה האַיִן הרי יש לנו הוכחה שישנו, והראי' שמהווה מציאות ממש ומקיימו, ומ"מ הנה הנבראים קוראים להמציאות הגשמי המתהווה בשם יש, והכח האלקי הרוחני המהווה בשם אין, וטעם הדבר הוא לפי שהנבראים הנה זה מה שאינו מושג להם, קוראים בשם אין והעלם, ומהות אלקות נעלם מהנבראי', וכמאמר²³ אפילו החיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד, והיינו דהגילוי בנבראי' גם היותר עליונים הוא רק השגת המציאות. וזהו דאימא עילאה מקננא בברי'²⁴, דאימא עילאה הוא בחי' בינה דאצי', דבאצי' הרי אבא עילאה מקנן באצי'²⁵, דאבא עילאה הוא בחי' חכ' דאצי', ובברי' הוא אימא עילאה, וכללות ההפרש בין חכ' ובינה ידוע דחכ' הוא בחי' ראיית המהות ובינה הוא ידיעת המציאות²⁶, וכמו"כ הוא באצי' ובריאה, דבבריאה הוא ידיעת המציאות בלבד, ובאצי' הוא מאיר בחי' גילוי המהות דאלקות, וע"כ הנה אצי' ה"ז העלם לגבי בריאה.

ג) והנה בקרי"ס הוא שנקרע ההעלם ונתגלה בחי' אצי' וע"כ זכו כולם לנבואה, והנבואה שלהם היתה במדרי' נבואת משה בחי' גילוי המהות. והגם דקרי"ס במדרי' הספירות הוא ספי' מל', דים סוף הוא בחי' מל' שהיא סופא דכל דרגין דאצי'²⁷, אמנם|14 בספי' המל' עצמה הנה ים הוא בחי' פנימי' המל', דים וארץ הם ב' מדרי' שבמל'²⁸, דים הוא בחי' פנימיות המל' שמאיר שם כל האורות עצמיים