ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"עספר המאמרים<h1>תרצ"ב-תרצ"ג</h1><h2>תרצ"ב</h2><h3>בס"ד. ש"פ וירא, כ' מ"ח[ftnref_617_1] צב"ר, ריגא.</h3>קכג

קכג

השתל' הכחות זמ"ז, שהרצון מכריח את השכל, והשכל מוליד את המדה שבלב, והמדה מעורר את המח' והמחשבה באה בדיבור, והדיבור מתגלה בפועל מיוחד במעשה פרטית, והגם דבכל ההשתלשלות הלזאת הוא שהפועל בא מרצון הנפש, ומ"מ הרי צ"ל איזה שהיות זמן עד שיפעול הרצון ביד או ברגל, וכידוע בענין השתל' הכחות זמ"ז דצ"ל איזה שהיות זמן בסדר והדרגה בהמשכתן והשתלשלותם של הכחות זמ"ז, וכאן אנו רואים אשר תומ"י כשעולה ברצונו לפעול איזה פעולה, הרי בלי שום שהיות זמן כלל, נעשה הפעולה ברגל או בהאבר ההוא שבו עלה רצון הנפש לפעול בו, הנה טעם הדבר הוא מפני שהרצון מאיר בגילוי באברי הגוף, והוא הפועל את התנועה תיכף, ומפני שהרצון מאיר בגילוי ברגל לכן אבר הרגל בטל אליו ופועל ממילא כפי הרצון, דהא בהא תליא, דלפי שהרצון שבנפש מאיר בגילוי באברי הגוף, לכן הם בטלים אל רצון הנפש, ולהיות שהאברים בטלים אל רצון הנפש, לכן רצון הנפש מאיר בהם בגילוי.

והנה הגם שבהמדריגות דכחות הנפש הרי כח הרצון הוא מהכחות מקיפים שבנפש, כידוע דכללות כחות הנפש מתחלקים בשתי פלוגות, כחות מקיפים וכחות פנימי', דהכחות דתענוג ורצון הם כחות מקיפים, והכחות שמהחכ' ולמטה הם כחות פנימי', אבל כח הרצון הוא בחי' מקיף, וידוע דהמקיף הוא למעלה מבחי' גילוי בפנימי, ואיך נא' שהרצון מאיר בגילוי באברי הגוף. אמנם לפעמים המקיף מאיר בגילוי בהפנימי. דהנה14 במקיפים יש בהם ב' בחי' ומדרי', מקיף הקרוב ומקיף הרחוק15, וכמו בגשמיות הרי לבוש ובית שניהם הם מקיפים בלבד, ומ"מ יש הפרש ביניהם, דלבוש הוא מקיף הקרוב, ובית הוא מקיף הרחוק, והמקיף הקרוב מאיר לפעמים בהפנימי ובגילוי. וענין הגילוי הוא שפועל בענין פנימי, וכהא דארז"ל (סנהדרין דל"ט ע"א) כל בי עשרה שכינתא שריא, דהשראה זו היא בבחי' מקיף16, ואנו רואים בחוש שיש בטבע האדם דכאשר הוא מתפלל בעשרה אז תפלתו בכוונה יותר מכמו שמתפלל ביחידות, וכן הרי לפעמים מתעורר האדם בהתעוררות גדולה מזה שרואה שחבירו מתפלל בכוונה ופועל עליו שגם הוא מתעורר בתפלתו ומתפלל בהתלהבות ודביקות יותר מהרגילות שלו, או שרואה הנהגתו של חבירו בזהירות גדולה דיראת שמים בהידור מ"ע או בסייגים של ל"ת שפועל עליו ג"כ להתנהג ג"כ באופן כזה, גם שאינו יודע דיני וטעמי הדבר כלל. והנה כוונת חבירו שמזה הוא ההתעוררות שלו הרי אצלו הוא בדרך מקיף בלבד17, דבחבירו המתפלל בכוונה, הרי הכוונה היא פנימי, אבל אצלו שהוא רק שומע איך שחבירו מתפלל או רואה הנהגת חבירו ביראת שמים הרי כוונת חבירו הוא רק מקיף, אך הוא מקיף הקרוב

הערות

  1. 14. הבא לקמן הוא לשון התו"א שמות נד, ג - בהוספות ושינויים (וראה אוה"ת פ' ראה ע' תתט). וראה גם לקו"ת בהר מד, ג. במדבר יז, א. המשך תער"ב ח"א ריש ע' קכו.
  2. 15. ראה לקו"ת ברכה צט, א. ובכ"מ.
  3. 16. ראה תניא ספי"א.
  4. 17. ראה גם תו"א ויגש לג, סע"ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.