צו

דכל אור וכח הנה מתחלת הווייתו עד שראוי להתגלות להיות מקור לדבר מה יש בו ג' מדרי', והוא העלם העצמי שלו שאינו בבחי' גילוי כלל, ואח"כ הוא הגילוי כללי שלו, ואח"כ הוא כמו שבא בגילוי פרטי. ומבשרי אחזה אלוקה|338, וכמו בכחות הנפש הרי בכל כח ומדה הרי יש ג' מדרי' בזה אחר זה, והוא עצם ההיולי של המדה ההיא שאינו בבחי' גילוי כלל, ואח"כ הגילוי הכללי, ואח"כ כמו שבא בפרט איך להתגלות, וכמו עד"מ במדת החסד הרי יש בחי' כח ההיולי שנק' חפץ חסד, והיינו עצם מדת הטוב שנטוע ומושרש בעצם נפשו אשר כל מיני טוב נמשך משם, אך עצם הכח ההיולי הזה אינו בערך ההטבה כמו שבאה אח"כ, ולא זו לבד שאינו שייך שם הטבה פרטית אלא עוד זאת שלא יש שום התעוררות הטבה באופן שבא אח"כ להיותו עוד דבוק בהנפש, ואח"כ הוא ההתעוררות כללי מה שמתעורר להיטיב ואז ה"ז גילוי מדת החסד, אבל הוא גילוי כללי עדיין ואינו ניכר במה תהי' ההטבה, ואח"כ הוא ההתעוררות פרטי בהטבה פרטית שיש בה סדר ואופן מפורט. אשר כמו"כ הוא גם בהאור שלמעלה גם בשרש שרשו הראשון באוא"ס ב"ה שלפני הצמצום הרי מתחילת הרצון עד ההשערה בכח יש ג' בחינות ומדרי', והוא בחי' חפץ חסד העצמי ההיולי, וכמא'⁴⁷⁵ כשעלה ברצונו ית' שמו לברוא העולם כדי להיטיב לברואיו, והם ב' ענינים, הא' הוא עליית הרצון, והב' להיטיב לברואיו שהוא התעוררות כללי על התהוות העולמות, והיינו דקודם לזה הוא בחי' חפץ חסד העצמי ההיולי בבחי' פנימיות ועצמיות אוא"ס ב"ה טרם שנתעורר כבי' בעצמותו בהרצון להיטיב, דהרצון להיטיב זהו מה שכבר בא בגילוי בהטבה כללית אלא שאינו ניכר עדיין איך ומה יהי' אופן ההטבה ובמילא ה"ז רחוק מאד גם ממקור למקור להשתל' שאחר הצמצום, אחר שהאור בעצם אינו בערך המקבלים, וגם לא הי' שם עדיין אף ההשערה בכח א"כ אינו בערך המקבלים כלל וכלל, מ"מ הנה בעצמותו כבי' ה"ז גילוי ואינו בערך לגבי כח ההיולי העצמי שכלול בעצמותו שאינו בגדר גילוי כלל אף לעצמו ואין שם התעוררות הטבה כלל, והוא בחי' כח העצמי שמיוחד עם העצם שהוא כמו העצם, וכשם שהעצם אינו שייך לשום גילוי כלל הנה כמו"כ הכח העצמי אינו בגדר גילוי כלל, ואף שכל הגילוים באים ממנו מ"מ הוא בעצמו אינו בגדר גילוי, אמנם הרצון להיטיב הנה הגם שהוא בד"כ אמנם ממנו הוא שבא הרצון בבחי' לשער בעצמותו בכח איך ומה יהי' אופן ההשתל', וכנ"ל בענין רצון המוחלט והרצון שבא בהתעוררות כו', ולכן הנה בכללות ההשתל' הרי יש ג' בחינות ומדריגות כנ"ל, ולזאת הנה גם בהתהוות היש הרי יש ג' בחינות ומדריגות שהם חומר צורה ותיקון.

לח) והנה טעם וסיבת הדבר דאופן התהוות היש בתחלת התהוותו אינו מתהוה יש גמור מאין ואפס המוחלט, אלא דאופן התהוותו הוא דבתחלה הוא נעשה מציאות שאינו מציאות כלל, ואח"כ הוא שנעשה איזה מציאות, הנה הטעם הוא בכדי שיהי' ביטול היש אל האין, דלאחר שהיש עצמו הנה בתחלת התהוותו הרי יש בו מה שאינו מציאות כלל, הנה אח"כ כשנעשה מציאות יש גמור יכול להיות