נח

שהוא איש לבבי, אַ האַרציקער, דשניהם יש להם שכל ומדות, רק דמי שהוא שכלי להיות שהשכל הוא קר לכן הגם שהוא מתפעל הוא ג"כ שלא בחמימות בוערת, ומי שהוא לבבי הרי ההתפעלות שלו הוא בחמימות מתלהטת, כי הבעל השגה הגם שהוא מתפעל אבל גם זה בישוב, ומ"מ הרי התפעלות אינו שכל, וכן הוא באופן הב' דפנימי' הלב, דהמדות הם כמו במדריגת המוחין, והיינו שאינו רק הנתינת מקום למוחין כמו שהוא באופן הא', אלא שהמדות נמשכים אחר כוונת המוח. אמנם כ"ז הוא בכלל האהבה שע"פ טו"ד, שהרי האהבה הזאת בכללותה גם מדרי' הב' היא מה שבאה ע"י ההשגה וההתבוננות באלקות, רק שההתבוננות היא בעצם האור האלקי, שזהו כמו שהענין אלקי מובן בהשגה שכלית דשכל אלקי, ובשכל אלקי גופא כמו שמפשיטו מלבושי השגה, שבהם יהי' היחס דשכל אנושי כנ"ל, ומקשר א"ע בעצם הענין האלקי שמלובש בהשכל אלקי כנ"ל, והגם שזהו אור המושג, והיינו שבא בהשגה, וכל השגה הוא מה שכבר הצטייר הדבר בשכל מושג ומוגבל, אבל הוא זה מה שהאור אלקי מאיר במוחו. ויובן זה במכש"כ מלבושי הנפש, דהגם שהאור מבהיק, במח' שבמח' הוא מלובש באותיות, והראי' דאותיות אלו עצמן באים אח"כ במעשה שבדיבור כנ"ל, מ"מ הרי במח' שבמח' הוא גילוי אור רב, א"כ יובן במכש"כ כמו שהוא כאשר האור אלקי מאיר במוחו, לזאת הנה גילוי זה מתפשט גם בלב בפנימיות לבו, שהמדות נמשכים ממילא אחר המוח, וכנ"ל דלהיות שעצם האור מאיר בגילוי בהמדות לכן הנה המדות הם בבחי' התפעלות בלתי מורגשת, דכ"ז הוא בחי' השגה בטו"ד, והוא מבחי' בינה, דהשגה הוא מה שהמושכל כבר בא מצוייר בעניניו, ונת"ל דכל הציורים הם מבחי' בינה, דבינה ציירא ציורים בהנקודה דחכ', ולזאת הנה השגה זו היא בבחי' בינה רק שזהו בחי' פנימיות בינה. והנה יש עוד מדרי' בפנימיות הלב שהיא למעלה מאהבה זו, והיא האהבה והדביקות שמבחי' ראי' דחכ', דהיינו בחי' אהבה בתענוגים, דענין הראי' היא ג"כ ידיעה שכליית, וכאומר אַז ער זעט אַז דיא זאַך איז אַזיי, דידיעה זו באה אחר ההשגה, והיינו דכאשר יודע את עומק המושג ומקשר א"ע בעצם הענין האלקי ה"ה בא אח"כ לידי ראי' שהוא בחי' ההתאמתות וההנחה בנפש, דער לייג אין נפש מעצם הענין, וההרגש והתענוג בזה הוא בבחי' אור פנימי בנפש, דזהו סיבת הדביקות שלו, והיינו דאין זה בהנפש מצד עצמו, ר"ל מצד עצם התקשרותו, כ"א מצד התענוג שמתענג על ה', וכ"ז הוא בחי' פנימיות הלב שנכלל בכלל העבודה שע"פ טו"ד.

קיצור . יבאר כי ההתבוננו' פרטית בהחיות אלקי שבנבראים צריך להרגיש גם בעצמו ולהתעסק בתפלה בבירור מדה פרטית, ויבאר כי אהבה זו באה מהנה"א להאיר חשכת הנה"ב, אבל האהבה דנה"א היא פנימית הלב, ויסביר דבחיצוניות הלב המדות מתפעלים מההשגה שבמוח, ובפנימיות הלב המדות נמשכים א) אחר המוח, ב) אחר כוונת המוח, שנרגש בשכל האלקי, וכ"ז השגה דבינה, ראי' דחכ' אהבה בתענוגים²⁷⁹.