תקלד

ונפעל בלי הבדל, אבל עם זה הוא מגביל הדבר ההוא, לכן הם ד' קרבנות כנגד הד' טבעים, אבל נחלקו בשני סוגי קרבנות לפי שהד' טבעים מתחלקים בשתי מערכות, מערכה אחת כוללת ג', וגם בהם עליונים זה למעלה מזה, (וכמו שאמרו הטבעים כי סדרן מלמע' למטה, אש רוח (הבא מן האויר) מים¹⁴), ומערכה הב' כוללת את היסוד הד' הכבד שבכולן, עפר. והנה לכל אחד מארבעה אלה יש להם טבע מיוחד, כי שם טבע הוא שם כללי¹⁵, וכמאמר (נדה ד"כ ע"ב) בטבעא לא ידענא, וענין תוארו הוא מלשון טיבוע, כמו טובעו בים סוף¹⁶, והיינו שהוא קבוע ומשוקע בו ואינו יוצא ממנו לעולם, וכמאמר (גטין דפ"ו ע"א) כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין, או הלשון מטבעה של תפלה (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב), וכן הוא בהאברים והכחות הרי בכל אחד מהם יש בו טבעו שהוא הגדרתו המוגבלה אשר בו הוא מה שהוא, ועוד זאת כי בו ועל ידו הוא נבדל מדבר זולתו גם בהדומה לו. כי הנה יש טבע כללי וטבע פרטי, וכמאמר (סנהדרין פ"ה מ"ה) ומלך מלכי המלכים טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון (צורת מין האדם אשר בה האדם אדם, והוא הטבע הכללי של מין המדבר) ואין אחד מהם דומה לחבירו, בטבעו הפרטי אשר בו האחד נבדל מחבירו, ובו (היינו בהטבע הפרטי) האדם וכן כל נברא ויצור נודע בשם פרסומי שהכל יודעים אותו לפי טבעו, וכמאמר (מדרש תנחומא לך לך¹⁷) ואני אודיע טבעך בעולם, וכן הוא בכל דבר, הנה טבעו הוא מהותו הנסוכה הקובע את תוארו, והטובע את הגבלותיו אשר על פיהם יוכר בכל עת ובכל מקום, להיות זהו חוקו[ednref_93_*], שהוא עצם מציאות היותו, והיותו נבדל גם מן הדומה לו¹⁸. ובזה יובן לשון רבינו (בפי"ט¹⁹) וטבע זה הוא שם המושאל לכל דבר (בלי הבדל מהותו העצמי של הדבר ההוא (בין שיהי' בדרגא כזו אשר אפשר להאמר עליו תיבת זה, ובין שהוא בדרגא כזו אשר אי אפשר לאמר עליו כי הוא זה ואינו אלא מכונה במלה הוא, והיינו) הן באיכותו, כמו טבע הנר"ן שחפצה וחשקה בטבעה ליפרד מן הגוף ולידבק בשרשה, או טבע התמדת הלימוד וטבע אהבת הגוף (פט"ז|19), אשר בכל אלה אי אפשר לומר כי הוא זה אשר בלשון בני אדם יאמר רק על דבר הנראה לעין בשר, ואינו אלא מה שנודע ומשוער לעין השכל ועליו יאמר מלת הוא, כלומר שהוא מציאות דבר מה אלא שנסתר, והן בכמותו, כמו טבע הרגילות