תעט

ב) והנה האמת הוא דההתהוות הוא מעצמות א"ס דהוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין כו', וזה מה שנקרא יש מאין הוא רק להיותו בבחי' התחדשות דבר, וא"כ הרי ההתהוות הוא מיש ליש, היינו מיש האמיתי ליש הנברא, ולמה נקרא זה בשם יש מאין, כי הטעם דהבריאה נק' יש מאין לפי שהוא התהוות בבחי' התחדשות דבר מלא דבר¹⁶, אין זה טעם מספיק עדיין, דאם משום הא הי' מתאים התואר גשמי מרוחני, דבאמת התואר יש מאין בלתי אמיתי, כי המתהווה הוא אין באמת כי הוא איננו זולת הכח השופע בו שהוא היש האמיתי, א"כ התואר בריאת גשמי מרוחני אינו נגד האמת, שהרי היש הנברא הוא גשמי לגבי כח המהווהו, אבל כשאנו מתארים ומכנים את הנברא בשם יש לגבי כח המהווהו הרי זה נגד האמת, ואם נאמר דכל ענין הטעם מה שהבריאה נק' יש מאין הוא אך ורק ע"ש ההתהוות דהתחדשות דבר מלא דבר הי' יותר מתאים לקרותו בשם בריאת גשמי מרוחני, א"כ בהכרח לומר דזה מה שהבריאה נק' בשם בריאה יש מאין הרי יש בזה עוד טעם לבד זה מה שההתהוות הוא בהתחדשות דבר מלא דבר, אלא הענין הוא דבאמת ההתהוות הוא מבחי' עצמות א"ס, ומ"מ נקראת הבריאה ג"כ יש מאין לפי שההתהוות היא מאין, והיינו דהגם דהוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא, דענין הבריאה וההתהוות הוא מהעצמות, מ"מ הנה ההתהוות עצמה נקראת בריאה יש מאין, שההתהוות הוא מהאור, והאור ה"ה בחי' אין להיותו הארה לבד ולא עצם, וזהו שהבריאה היא יש מאין היינו מן האור¹⁷. והענין הוא דהנה כתיב¹⁸ אני הוי' הוא שמי ואי' במד"ר (בראשית פי"ז¹⁹) א"ר אחא הוא שמי שקרא לי אדה"ר, דקריאת שמות של אדה"ר הם שמות הבריאה היינו העצם והפעולה, וכששאלו הקב"ה ואני מה שמי, א"ל לך נאה להקראות אדנ"י שאתה אדון לכל בריותיך וע"ז הוא אומר דאני הוי' הוא שמי, שם התואר והפעולה, וידוע²⁰ דשם ואור הוא ענין אחד, הרי שם הוי' הוא בחי' אור שזהו בחי' אין המהווה, דכל התהוות הוא משם הוי', והגם דכתיב²¹ בראשית ברא אלקים וגו' הרי שהבריאה היא משם אלקים, אמנם זהו ההתהוות בפועל, אבל אמיתת ההתהוות הוא משם הוי', וזהו אני הוי' הוא שמי ע"ש שמהווה. דהנה עצמות א"ס אינו בערך ובגדר העולמות כלל, גם האור והגילוי דהעצמות דהאור הוא מעין העצם הוא ג"כ אינו בגדר העולמות, דעולמות הן בחי' גבול, דזהו שם עולם שמורה על הגבול, ולכן גם באצי' הנה זה שנק' בשם עולם הן