תעג

ב) וזהו כי אל דעות הוי' וגו' דעות ל' רבים שהם הב' דעות דד"ת וד"ע. כי שני דיעות אלו צריכים להיות לצורך בנין וקיום העולמות, והיינו דבכדי שיהי' בנין עולם התחתון כפי שעלה ברצונו ית' שיהי' העולם נראה ליש ומציאות דבר והאדם ע"י עבודתו בתומ"צ יעשה מכון לשבתו ית' ושיהי' דירה לו ית'¹², הנה לזה הי' צ"ל המשכת וגילוי ב' הדעות דד"ת וד"ע. וכמא'¹³ אין מלך בלא עם. דהמלוכה שייכת על עם דוקא שהם נפרדים וזרים. דעל בנים אינו שייך ענין המלוכה¹⁴ כ"א על העבדים דוקא. וכמו"כ יובן דוגמתו למעלה, כאשר עלה ברצונו ית' כבי' אנא אמלוך¹⁵ הנה אז צריך להיות נבראים שיהיו נראים ליש ודבר נפרד. ובכדי שתהי' התהוות כזו הוא ע"י מדת המל' לפי שהיא בחינת התעלמות האור, ולכן הנה ספי' המל' גם כמו שהיא באצי' דהגם שהיא מעצמות הספירות דאצי' ונקראת סופא דכל דרגין דאצי' לפי שבה מתקבצים כל האורות דאצי' דעש"ז הנה פנימי' המל' נקראת כנס"י¹⁶ שכונסת ואוספת כל האורות העליונים דישראל דלעילא בחי' ז"א דאצי', והיא בעצמה מעלמת ומכסת עליהם להיות ספי' המל' היא התעלמות האור, דלכן הנה גם בכחות הנפש הנה מדת המל' שהיא מדת ההתנשאות הרי חלוקה בטבעה משאר הכחות¹⁷. דכל הכחות הם כחות הגלוים וישנם כמו שהם בהעלם, אבל גם כמו שהם בהעלם ה"ה בהעלם שישנו במציאות. ולכן גם אם בגילוי הוא רק במדה אחת דחסד הנה בהעלם יש בו גם מדה ההפכית דגבורה. וכן אם בגלוי הוא במדת הגבו' הרי בהעלם יש בו גם מדת החסד. וכמו שאנו רואים במוחש בטבעי בנ"א דישנם כאלו שהם טובים לכל. וכל הנהגתם הוא רק במדת הטוב והחסד