תסב

הם נעלים יותר מכמו המדות שבלב, דבמדות שבלב הנה תכלית העילוי הוא ההתרגשות מזה שלו טוב הדבר או שהוא דבר המזיק לו, והיינו דכל עילוי הרגשתו בהטוב והלא טוב אינו אלא רק בהנוגע לו לעצמו, ולזאת הנה גודל ההתרגשות הוא כפי מדת היוקר שהוא יקר בעיני עצמו, וכמו שנראה במוחש דיש הפרש בטבעי בנ"א בענין היוקר של עצמו, דישנם כאלו שהם יקרים בעיני עצמם וכל ענין הנוגע להם הוא בהתפעלות גדולה, וישנם כאלו שאינם יקרים בעיני עצמם כ"כ, וגם בדבר הנוגע להם ביותר ג"כ אינם מתפעלים כ"כ, א"כ כללות גודל ההתרגשות הוא רק מפני היוקר בעיני עצמו, ובמדות שבשכל הרי ההתרגשות הוא מהטוב והלא טוב של הדבר בעצמו, והיינו דכל הרגשתו הוא בהטוב והעילוי של הדבר בעצמו, היינו ההרגש ביוקר הדבר מצד עצמו. דזהו אחד מהענינים שבהפרש בין השכל ומדות, דבמדות הוא רק הרגש עצמו, ואָס ער הערט נאָר זיך, ובשכל הוא הרגש הדבר עצמו, ואָס ער הערט די זאַך אַליין. אמנם במהות עצם הענין הרי אין שום התחדשות כלל כי כללות הסוג דמדות שהם התפעלות והתרגשות הוא בשוה במדות שבשכל למדות שבלב, ואין זה אלא שהעלול בהתגלותו הוא יורד ונשפל מגבוה לנמוך להיות מציאות לעצמו, אבל לא שינוי במהותו, כי הכל אינו אלא אותה העצמות שהי' בהעלם וירד ונתגלה מן ההעלם אל הגילוי, משא"כ בהתהוות יש מאין דמע"ב ע"י הע"מ הוא התחדשות גמורה וכמ"ש⁷⁸ בראשית ברא אלקים וגו' דבריאה מורה על דבר שלא הי' תחלה⁷⁹ ואופן בריאתו הוא דבר מלא דבר⁸⁰, דמהות הנברא לא הי' כלל בהעלם במקורו באצי' המהווה אותו מאין ליש וה"ז התחדשות גמורה.

קיצור. יבאר מה שדהע"ה משבח את הקב"ה בבריאת דברים גשמים ובהשגחה פרטית, כי בזה נראה גדלות הוי' יותר מכמו באצילות הנאצלים, ויקדים הפרש השתל' עו"ע א) שכל ומדות, ב) בשכל גופא, ג) במח' ודיבור, כיציאת הפרט מן הכלל, לו טוב, טוב בעצם, ובכל אופן הוא רק גילוי ההעלם, בבריאת יש מאין הוא התחדשות גמורה.

ענינים. יז מהנברא נראה גדולת ה' יותר מכמו מהנאצל. יח עו"ע, א) שכל ומדות, ב) בשכל עצמו, ג) מח' ודיבור.

ז) אמנם ⁸¹ לכאורה יש מקום לומר דגם בההתהוות דבריאה יש מאין הי' תחלה מהות הנברא בהעלם במקורו⁸², דהנה כתי'⁸³ כי אל דעות הוי' וגו' שיש