תנא

ר"ה עצמו נקרא יום הזכרון, וכמו שאנו אומרים¹⁷ ותתן לנו ה"א באהבה את יום הזכרון הזה, ונאמר בו ל' מתנה דוקא שהוא בדרך מתנה, והיינו דזה שהוא ראש השנה הוא מתנה לישראל, כאלו נאמר דלכל הנבראים הנה ר"ה הוא רק תחלת השנה, ולנש"י ניתן מתנה זו שהוא בחי' ראש השנה ונק' יום הזכרון, ועוצם הפלאת המעלה מה שר"ה נק' יום הזכרון מובן מטופס הברכה, מקדש ישראל ויום הזכרון, וא"כ מהו היתרון בזה דר"ה הוא זכרון ליום ראשון, ואחר כל זה הנה ר"ה היא גם מצוה פרטית דתלוי' בזמן ומקום. דמצות היום דר"ה הוא בשופר¹⁸ ותלוי בזמן, דזמן תק"ש ביום ולא בלילה, ומצותה משעת הנץ החמה¹⁹, ואם שמע מקצת תקיעה קודם שעלה עמוד השחר לא יצא²⁰, וכן תלוי'²¹ במקום, דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים, אבל לא במדינה²².

קיצור. יבאר, דהיום קאי על ר"ה, ויהי היום קטרוג, היום אתם נצבים זכות והוא ביום שנברא אדה"ר, ונק' ראש השנה, דהראש א) מנהיג, ב) וכולל כל האברים, גם חיות הכחות פרטי' נשמעים להחיות כללי שבמוח, וכן בר"ה הוא המשכה כללית לכן הוא תחלת מעשיך א"כ איך הוא רק זכרון ליום ראשון, ואם הוא רק זכרון למה נק' תחלת מעשיך, ור"ה עצמו יום הזכרון, ומצוה פרטית דתקיעת שופר דתלוי' בזמן ומקום.

ענינים. א ר"ה, א) ראש ולא תחלה, ב) היום דין, ג) נצבים היום זכות, ד) זכרון ליום ראשון, ה) תחלת מעשיך, ו) יום הזכרון, ז) מתנה לישראל, ח) מצותו שופר.

ב) ולהבין כל זה הנה כתיב (ישעי' מ"ג, ז') כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו²³, הנה נקרא בשמי הוא עולם האצי', דעולם אצי' מתואר בהתואר נקרא בשמי, ולכבודי הוא בחי' מל' דאצי', בראתיו יצרתיו אף עשיתיו הם ג' עולמות בי"ע²⁴, דבכללות הם נבראים נראים לנפרדים, מה שעולם הבריאה, הגם שהוא יש הראשון שנברא מהאין האלקי דאצי', דשם נרגש האין האלקי דאצי', מ"מ הוא באין ערוך לעולם האצי' כלל, עד שההתהוות דעולם הבריאה הוא בדרך ריחוק הערך דוקא, דזהו ולכבודי בראתיו, דבכדי שיהי' עולם